משבר במקורות האנרגיה המסורתיים

מאז הטיפול הנשלט המוקדם באש על ידי הומו ארקטוס לפני יותר מ-400,000 שנה, ההיסטוריה של האנושות הייתה מאבק עיקש בין גברים ונשים המבקשים לווסת ולייצר מקור אנרגיה. משחר האנושות, שיטות לייצור משאבי טבע התנגשו. בעבר, הדבר ניכר עם השליטה המוקדמת באש ועל רכושם של מאובנים (פחמן ונפט אם להזכיר שניים) ודלקים גרעיניים. כיום, אנו יכולים להבין את הדיון במשאבים מתחדשים כנושא שנוי במחלוקת בדיאלוגים הגיאופוליטיים הקיימים כיום. מלבד הדיון סביב אנרגיות מתחדשות, הנושא מציג את עצמו גם כתחום עניין למגזר הציבורי והפרטי ברחבי העולם.

זה מוביל אותנו לשאול את השאלה: מהי המציאות הנוכחית של משאבי אנרגיה מתחדשת כיום? יתר על כן, כיצד אנו יכולים להבין את הדיכוטומיה בין שיטות ישנות וחדשות של קציר חומרים אלה ככל שהתעשייה ממשיכה להתפתח ככל שאנו מתקדמים לתוך המאה ה -21?

כרגע, אנו חיים בתקופה של שינוי, כאשר חברות, ממשלות ותעשיות מתחילות לעבור משימוש במשאבים מסורתיים כמו נפט ליישום חומרים מתחדשים כמו רוח ואנרגיה סולארית בפרויקטים של אנרגיה. למרות תגליות הנפט הגדולות האחרונות מקובר פדי (אוסטרליה), ואקה מוארטה (ארגנטינה) ועד מפרץ מקסיקו, בנוסף למדינות אפריקה מוזמביק, אנגולה וניגריה, העובדה נותרה כי תעשיית הנפט והגז חוותה מספר מכשולים בחמש השנים האחרונות. בעוד שבטוח שההכנסות הנובעות מתעשיית הנפט נותרו רווחיות מאוד, ניכר כי התעשייה מתקשה. זה ראוי לציון כאשר אנו מסתכלים על המקרה של חברת הנפט הרב-לאומית Tullow Energy, שבשנת 2013 סבלה, פחות או יותר, מעשרים חורים יבשים כתוצאה מבארות שנקדחו לגז ולא הניבו דבר.

באשר לנושא האנרגיה הגרעינית, האסונות הסביבתיים של צ'רנוביל בשנת 1986 ופוקושימה בשנת 2011 הולידו מודעות חברתית חדשה ברחבי העולם. עם הפצת תמונות גרפיות, זיכרונות ותיאורים מאסונות אלה ברחבי העולם, החברה האזרחית החלה לחשוב בבהירות רבה יותר על הסיכונים והסכנות הפוטנציאליים של אנרגיה גרעינית. מומחי אנרגיה כמו Mycle Schneider ציינו כי: "ניתן לטעון שתעשיית הגרעין הייתה על תמיכת חיים לפני פוקושימה. כשההיסטוריה של התעשייה הזו תיכתב, פוקושימה עשויה להציג את הפרק האחרון שלה". בנוסף לטיעון של שניידר, חשוב גם לקחת בחשבון שמעשי טרור ואסונות טבע כמו צונאמי יכולים גם להגביר את הפגיעות והחסרונות של אנרגיה גרעינית, שכן תחנות כוח גרעיניות יכולות להיות מטרות קלות לטרוריסטים המבקשים ליצור נזק נרחב, כמו גם את האופי הבלתי צפוי של אסונות סביבתיים.

בהתבסס על ניסיוני המקצועי בתחום הייעוץ המשפטי ברחבי אירופה, דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה (שם אני עוסק כיום בעריכת דין בבנגקוק), זיהיתי מגמה חזקה של רשויות בתעשיית הנפט והגז שמעבירות את תשומת הלב וההשקעות שלהן להבטחה של מגזר האנרגיה המתחדשת. לאחר שעבדתי עבור גיאולוגים, מהנדסי נפט ומהנדסי קידוח במלזיה ובסינגפור, שמתי לב למשיכה בקרב מנהלי התעשייה הללו לפרויקטים של אנרגיה סולארית ורוח. מתוך אמונה כי מגזרים אלה מספקים הזדמנויות חדשות ומלהיבות ופוטנציאל, המשקיעים נשארים להוטים לחקור את השוק המתרחב הזה, בעיקר ברחבי דרום מזרח אסיה, עם דגש על תאילנד והפיליפינים.

בעוד מאמר זה עשוי להוביל אותנו להבין כי תעשיית הנפט והגז נמצאת כעת בתקופת מעבר, חשוב להדגיש כי זה יהיה שינוי איטי. בשל ההתקדמות של תעשיית האנרגיה באימוץ משאבי הטבע, אנו יכולים לשער כי אסיה ואמריקה הלטינית צפויות להפוך לשני השווקים הגדולים ביותר לאנרגיות מתחדשות בשנתיים הקרובות. ככל שאמריקה הלטינית ממשיכה לצמוח בטווח הבינוני שלה, אסיה צפויה גם היא להמשיך לחוות התפתחות כלכלית ותעשייתית מהירה.  כתוצאה מהצמיחה החזויה הזו, מומחים מעריכים כי צריכת האנרגיה העולמית תגדל ב-56% עד 2040, בהובלת סין והודו.

למרות ששתי ענקיות התעשייה של הודו וסין נוטות לשלוט בפיתוח הכלכלי הצפוי של אסיה, עלינו לזכור גם כי דרום מזרח אסיה חווה גם את אחת הרמות הגבוהות ביותר של הגדלה כלכלית באזור. במדינות כמו סינגפור, אינדונזיה, הפיליפינים, תאילנד וויאטנם, ההשקעה מגיעה לעיתים קרובות ל-128 אלף דולר, נתון גבוה משמעותית בהשוואה ל-120 אלף דולר שסין מושכת.

בנוגע לאמריקה הלטינית, מגזר האנרגיה המתחדשת ממשיך לפרוח, כאשר האזור מייצר 7% מהחשמל בעולם, כאשר 65% ממנו מגיע ממקורות מתחדשים. בשבע השנים האחרונות גדל הפוטנציאל לייצר אנרגיה ירוקה ב-270%. דוגמאות ברורות ל"מהפכה הירוקה" הזו ניתן לראות בפרויקטים כמו פרויקט האנרגיה הסולארית במדבר אטקמה בצ'ילה בשווי 100 מיליון דולר, ההשקעה של 124 מיליון דולר בסן חואן, ארגנטינה על ידי קבוצת שמיד, בנוסף לתקנות האנרגיה המתחדשת החדשות והמדיניות החביבה בקוסטה ריקה, מקסיקו, צ'ילה ואורוגוואי. בנוסף לפרויקטים פורצי דרך אלה, הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח (IDB) פרסם דו"ח מקיף על אנרגיות מתחדשות באמריקה הלטינית שאישר כי מקורות אלה יספיקו כדי לספק יותר מפי עשרים ושניים מהביקוש לחשמל באזור בשנת 2050.

מלבד השינויים הניכרים לעבר אנרגיות מתחדשות ומדיניות הן באסיה והן באמריקה הלטינית, חשוב להכיר בכך שכלכלות אלה עדיין נוטות להסתמך על הכנסות מנפט, גז ופחם. אף על פי כן, בעוד שמינהל המידע לאנרגיה של ארה"ב (EIA) צופה צמיחה שנתית מוערכת של 1.9%, גידול זה עשוי לגדול אם כיבושים צבאיים (כמו המקרים של לוב ועיראק) ימשיכו לסחוף אחריהן מדינות המוענקות לנפט, עם אפשרות שסוריה וונצואלה יהיו מטרות אפשריות. בנוסף, כאשר בוחנים את המקרה של התערבות החוץ הסעודית בענייניה הפנימיים של תימן במרץ 2015, ניתן לשער כי אזורים שלמים נמצאים בסיכון לאבד את היציבות הפוליטית.

יתר על כן, ראוי גם להדגיש כי מלבד ההשפעה שהוזכרה לעיל של משאבי הטבע על שוק האנרגיה, המחויבות לסביבה והמודעות לזיהום המיוצר ברחבי העולם המתפתח (נושא רגיש ממילא בבירות המרכזיות של אמריקה הלטינית ואסיה) יכולות להניב לירידה בתלות האנרגטית בדלקים מאובנים. בעוד שזה קריטי ליישם מסגרת מציאותית, אזורית ומשפטית תחת פרוטוקול קפדני של סנקציות סביב תעשיית האנרגיה הטבעית המתעוררת, מקרים של אי ציות יכולים להביא אותנו רחוק יותר מהשגת מה שתוכנית הפעולה של ASEAN לשיתוף פעולה באנרגיה קבעה כקווים מנחים משנת 2010 עד 2015.

עם הגלובליזציה יצירת אפשרויות חדשות עבור שוקי אנרגיה מחודשים, שווקים אלה גם כל הזמן להיות מחדש מחדש. מבחינה גיאוגרפית, אנו יכולים לזהות זאת על ידי התבוננות כיצד נבנו תחנות כוח פוטו-וולטאיות בקליפורניה, ולאחר מכן בספרד, שעד 2008 הפכו למוצר בסיסי בתעשיית האנרגיה המתחדשת. כיום, שוק האנרגיה המתחדשת של סין עקף את זה של גרמניה, בעוד פרויקטים בקנה מידה גדול כבר התממשו במקומות בדרום מזרח אסיה כמו Lopbori בתאילנד או Palawan בפיליפינים. כלומר, כאשר אנו מסתכלים על הקשר בין שינוי גיאוגרפי לעקירה, אנו רואים גם התפתחות מהירה וארגון מחדש של שוקי האנרגיה המתחדשת הללו.

בכל הנוגע לאנרגיה סולארית, תאילנד ממשיכה להיות הנהנית המובילה מהשקעות זרות בדרום מזרח אסיה. הירידה במחיר הפאנלים הסולאריים (עלויות מודול PV סולארי ירדו ב -83% בין 2000 ל -2013) הובילה פקידים תאילנדים להבין טוב יותר את ההשפעה השלילית שעלולה לנבוע מהפיכת תאילנד לתלויה ב -70% במקורות גז טבעי מיובאים. יתר על כן, ההתחייבות של תאילנד להסתמך על 25% אנרגיות מתחדשות עד 2021 מגיעה מהסכם רכישת חשמל של עשרים וחמש שנים ומערכת הזנה בתעריפים (FiT), בדומה לזו של מלזיה, הפיליפינים ואינדונזיה. הסכם זה מציע מחיר קבוע לייצור חשמל ומכירתו לרשת למשך זמן מסוים. זה, כמו גם הפוטנציאל של תאילנד לייצר חשיפה סולארית יומית בסביבות 19-20 MJ / m2 יום להפוך אותו נקודה חמה עבור אנרגיה סולארית הן בדרום מזרח אסיה והן בעולם. והתוכניות מתקדמות מכיוון שעד דצמבר 2015, לתאילנד תהיה קיבולת אנרגיה סולארית גדולה יותר מכל דרום מזרח אסיה ביחד.

בעוד ששינויי האקלים נותרו האויב הגדול ביותר של פרויקטים של אנרגיה מתחדשת באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה, הזיקה של חברות MERCOSUR ו- ASEAN שונות לנפט ופחם מהווה איום שווה. כתוצאה מכך, יהיה חיוני לממשלות MERCOSUR ו- ASEAN לזהות את הפוטנציאל העצום באנרגיות מתחדשות ואת התרומה שמגזר זה יכול לתרום לכלכלות המקומיות-אזוריות שלהן, כמו גם את היתרונות לאיכות החיים שהוא יספק לתושביהן ולדורות הבאים. האתגר נותר על השולחן עבור שני האזורים המתעוררים הגדולים בעולם.

‍