Few legal questions feel more personal than whether the law will let you out of a marriage. For foreign spouses living in Thailand — whether married to a Thai national or to another foreigner under a marriage that has a sufficient connection to the kingdom to be heard in a Thai court — the question is doubly difficult: the substantive rules are codified in Thai, the leading authorities are written in Thai, and the social and cultural context against which the courts read marital conduct is unfamiliar. The result is that many foreign spouses never know with confidence whether the conduct they have suffered, or the conduct they themselves are about to admit to, would in fact ground a divorce in a Thai court. This article is designed to answer that question, for the most contested category of marital wrongs, with practitioner-grade precision while remaining accessible to a reader without legal training.

The Thai law of divorce is codified rather than judge-made, but the line between conduct that ends a marriage and conduct that does not is drawn not by the Civil and Commercial Code in the abstract but by the Supreme Court (ศาลฎีกา) case by case. Two provisions of the Civil and Commercial Code together govern the category of marital wrongs that is most often litigated in modern Thai divorce practice: Section 1516(3), which covers serious harm, mental torture, and serious insult of the spouse or the spouse’s ascendants, and Section 1516(6), which covers failure to provide proper maintenance and acts seriously hostile to the relationship as spouses. Both provisions turn on evaluative words such as “serious” (ร้ายแรง), “torture” (ทรมาน), “acts hostile to the relationship as spouses” (ทำการเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีหรือภริยา), “undue trouble” (เดือดร้อนเกินควร), and “failure to provide proper maintenance” (ไม่ให้ความช่วยเหลืออุปการะเลี้ยงดูตามสมควร). The Supreme Court has spent four decades giving those words operational content. Fifteen of its judgments, read together, draw the most coherent map of the hostile-acts doctrine and the law of marital sexual autonomy that any Thai practitioner can now place before a client.

מאמר זה מתייחס ל-15 פסקי הדין הללו כאל קו פסיקה אחיד. הנחת היסוד העיקרית היא המסגרת החוקית שהפרלמנט קבע בספר ה' של הקוד האזרחי והמסחרי, בתוספת חוק רישום המשפחה משנת 2478, חוק סדר הדין בבתי המשפט לענייני משפחה ונוער משנת 2553, הקוד הפלילי וחוק תיקון הקוד האזרחי והמסחרי מס' 24 משנת 2567 (חוק שוויון בנישואין). הנחת היסוד המשנית היא ההתנהגות שהובאה בפני בתי המשפט: אגרוף בזרוע שהותיר חבורות בגודל של לימונים קטנים, הוראה על כרטיס צדקה לגזבר מחוזי, קלטת סקס שנשמרה בטלפון, דירה משותפת עם גבר אחר בקליפורניה, טקס נישואים פתוחים עם סמל ראשון בזמן שהבעל היה עדיין נזיר בודהיסטי, עשרים שנות יחסי מין בכפייה, עלבון בניב איסאני של נער מתבגר, ובעל שגורש ממרפאת השיניים שלו. המסקנה היא הכלל שעל כל עורך דין לענייני משפחה בתאילנד, כל בן זוג השוקל גירושין וכל משפחה חוצת גבולות עם נישואים בתאילנד להתייחס אליו כעת כאל מחייב.

The thread that ties the fifteen cases together is the operational status of Section 1516(6), read with Section 1516(3) where the conduct alleged involves physical harm, sexual coercion, or serious insult. Subsection (6) is the workhorse of modern Thai divorce practice: twelve of the fifteen judgments turn on it. The Supreme Court has used Subsection (6) to bring marital rape, financial neglect, expulsion of a spouse, and emotional infidelity within the field of judicially recognised marital wrongs. It has also used Subsection (6) to deny divorce where the conduct alleged falls below the seriousness threshold. Subsection (3) is the natural companion provision: where the conduct involves real physical harm, sexual coercion (Dika 302/2559), or serious verbal contempt (Dika 4402/2558), the same fifteen-judgment line teaches when the seriousness threshold is crossed and when it is not. The line between hostile acts that justify divorce and ordinary marital friction that does not is exactly the line every spouse considering action must understand before going to court.

The structure of what follows is straightforward. The first section sets out the statutory framework — Sections 1516(3) and 1516(6) of the Civil and Commercial Code, the forgiveness rule in Section 1518, the limitation rule in Section 1529, and the consequence rules in Sections 1517 to 1527. The second surveys the fifteen judgments in chronological order, drawing the rule out of each. The third synthesises the doctrine into a single map. The fourth — the section foreign spouses tend to find most useful — translates the doctrine into concrete scenarios, asking “if your marriage looks like this, do you have grounds for divorce?”. The fifth describes how the firm can help. The sixth is a long FAQ covering the questions foreign spouses ask most often. We have written for legal precision rather than brevity, and we have used the Court’s own Thai phrases where the holding turns on them, with English translations.

The Legal Background: Sections 1516(3) and 1516(6) of the Thai Civil and Commercial Code

Sections 1516(3) and 1516(6) of the Civil and Commercial Code (ประมวลกฎหมายแพ่งและพาณิชย์ มาตรา ๑๕๑๖ (๓) และ (๖)) are the two provisions that, between them, govern the largest share of contested judicial divorces in Thailand. They sit in Book V (บรรพ ๕), Title I, Chapter VI on the Termination of Marriage (การสิ้นสุดแห่งการสมรส). The current text reflects the amendments effected by the Civil and Commercial Code Amendment Act (No. 16) B.E. 2550 (2007), which modernised the text of Section 1516, and by the Civil and Commercial Code Amendment Act (No. 24) B.E. 2567 (2024), the Marriage Equality Act, which replaced the gendered terms “husband” and “wife” with the neutral term “spouse” (คู่สมรส), with effect from 22 January 2025. The consolidated Thai text is published by the Office of the Judiciary at jla.coj.go.th, and amendments are gazetted at ratchakitcha.soc.go.th. For a comprehensive treatment of all the routes to dissolution of marriage in Thailand and the surrounding rules on property, custody, and maintenance, see our pillar article on divorce in Thailand.

Section 1516(3): Serious Harm, Mental Torture, and Serious Insult

Section 1516(3) of the Civil and Commercial Code (มาตรา ๑๕๑๖ (๓)) authorises a spouse to file for divorce where the other has caused serious harm or torture to the body or mind of the spouse, or has seriously insulted the spouse or the spouse’s ascendants (ทำร้าย หรือทรมานร่างกายหรือจิตใจ หรือหมิ่นประมาท หรือเหยียดหยามอีกฝ่ายหนึ่งหรือบุพการีของอีกฝ่ายหนึ่ง ทั้งนี้ ถ้าเป็นการร้ายแรง อีกฝ่ายหนึ่งนั้นฟ้องหย่าได้). The threshold word in every limb is “serious” (ร้ายแรง). The Supreme Court’s reading of “serious” has been contextual rather than absolute: the same conduct may be serious in one marriage and not in another, depending on the duration of the marriage, the parties’ mutual history of care and support, the underlying provocation, and the cultural and regional register of any language used.

Three of the fifteen judgments turn on Section 1516(3) directly. Dika 2092/2519 sets the floor: minor bruising that heals in seven days is not “serious” harm, and ordinary sarcasm is not “serious” insult. Dika 4402/2558 confirms that regional vernacular insults uttered in jealousy do not necessarily rise to “serious” contempt of the spouse or the spouse’s mother. Dika 302/2559 elevates marital sexual coercion to the “torture of the body and mind” limb of Section 1516(3), with the further consequence that forced intercourse within marriage is rape under Section 276 of the Penal Code. Read together, the three judgments draw a contextual map: real injury supported by medical evidence; sustained patterns of degradation rather than isolated incidents; and conduct that meaningfully threatens the spouse’s physical or psychological integrity rather than merely uncomfortable language.

Section 1516(6): Failure to Maintain and Acts Hostile to the Conjugal Relationship

Section 1516(6) of the Civil and Commercial Code (มาตรา ๑๕๑๖ (๖)) has two limbs. The first limb is the failure to give proper maintenance and support to the other spouse, when read with Section 1461 paragraph two of the Civil and Commercial Code, which obliges each spouse to support the other according to ability and condition. The second limb is the commission of acts seriously prejudicial to the relationship as spouses, sufficient to cause the other spouse undue trouble in the context of the conditions, social position, and shared cohabitation of the parties (สามีหรือภริยาไม่ให้ความช่วยเหลืออุปการะเลี้ยงดูอีกฝ่ายหนึ่งตามสมควร หรือทำการเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีหรือภริยากันอย่างร้ายแรง ทั้งนี้ ถ้าการกระทำนั้นถึงขนาดที่อีกฝ่ายหนึ่งเดือดร้อนเกินควรในเมื่อเอาสภาพ ฐานะและความเป็นอยู่ร่วมกันฉันสามีภริยามาคำนึงประกอบ อีกฝ่ายหนึ่งนั้นฟ้องหย่าได้). Both limbs require seriousness (ความร้ายแรง) and undue trouble (เดือดร้อนเกินควร). The seriousness threshold is contextual rather than absolute; what counts as serious for a young marriage in a working-class household is not the same as what counts as serious for a long marriage in an established middle-class family.

The canonical definition of “acts hostile to the relationship as spouses” was articulated in Dika 5347/2538 (1995). The Supreme Court there held that the phrase “การเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีภริยากันอย่างร้ายแรง” refers to “conduct constituting an obstacle or impediment to the spouses leading a normal family life, or impeding the marital relationship of cohabitation, such as may cause physical or mental harm to the other spouse” (การกระทำที่เป็นอุปสรรคหรือขัดขวางที่สามีและภริยาจะดำเนินชีวิตครอบครัวอย่างปกติสุข หรือการกระทำที่เป็นอุปสรรคหรือขัดขวางต่อความสัมพันธ์ระหว่างสามีภริยาเกี่ยวกับความเป็นอยู่ร่วมกัน อันอาจก่อให้เกิดอันตรายแก่กายและจิตใจของคู่สมรสอีกฝ่ายหนึ่ง). That formulation has been the anchor of every later judgment on Subsection (6) and is the single most useful sentence to memorise for any spouse trying to assess whether their marriage has crossed the line.

For foreign spouses, the lesson is that Section 1516(6) is the most flexible of the provisions in this article’s scope. Where the marriage has become, in the Supreme Court’s phrase, an obstacle to leading a normal family life, the ground is available. The conduct does not need to be criminal. It does not need to be physical. It need only be serious enough that, taken in context, an ordinary observer would say the marriage has become an unreasonable burden on the other spouse. The fifteen judgments below show the contours of that test in fact patterns that range from financial neglect to twenty years of forced intercourse, from emotional infidelity recorded in a diary to expulsion from the matrimonial home.

סעיף 1518: מחילה כסיבה למניעה

סעיף 1518 לקוד האזרחי והמסחרי ( סעיף 1518) קובע כי "זכות התביעה לגירושין מתבטלת כאשר בן הזוג הזכאי לתבוע ביצע מעשה המעיד על סליחה על המעשה המקנה לו את הזכות לתבוע" (สิทธิฟ้องหย่าย่อมหมดไปเมื่อฝ่ายที่มีสิทธิฟ้องหย่าได้กระทำการอันแสดงให้เห็นว่าได้ให้อภัยในการกระทำของอีกฝ่ายหนึ่ง ซึ่งเป็นเหตุให้เกิดสิทธิฟ้องหย่านั้นแล้ว). סעיף 1517, פסקה שנייה, מוסיף כלל מקביל הקובע כי כאשר שני בני הזוג אשמים באותה עילה, אף אחד מהם אינו רשאי להסתמך עליה. שתי הוראות אלה מאלצות כל אסטרטגיית גירושין להתמודד באופן ישיר עם סוגיית הסליחה והאשמה הדדית. שניים מתוך חמישה עשר פסקי הדין (Dika 173/2540 ו-Dika 4104/2564) עוסקים בשאלה מה נחשב לסליחה ומה לא.

סעיף 1529: תקופת ההתיישנות של שנה

Section 1529 of the Civil and Commercial Code (มาตรา ๑๕๒๙) provides that the right to bring an action based on the grounds in Section 1516(3) or Section 1516(6) is extinguished one year from the day the claimant knew or ought to have known the fact on which he or she could rely. The one-year clock is a serious trap for spouses who hesitate. It is also, in the hands of the Supreme Court, less harsh than it first appears. Dika 2232/2535 establishes the continuous-tort doctrine: where the underlying misconduct is itself continuing — open cohabitation with a third party, sustained financial neglect, an ongoing pattern of psychological abuse, repeated sexual coercion — the limitation period does not begin to run until the misconduct ends. The doctrine is one of the most important practical safety valves in Thai divorce law, and it is the answer to the worry many foreign spouses raise when they say “I should have done something earlier.”

סעיפים 1517 עד 1527: השלכות הגירושין

Beyond the question whether the marriage will be dissolved, the Civil and Commercial Code regulates the consequences. Section 1524 governs damages where divorce is granted on Section 1516(3), and Section 1525 governs damages where divorce is granted on Section 1516(6); both authorise compensation calibrated to the gravity of the conduct and the circumstances of the parties. Section 1526 governs post-divorce maintenance (ค่าเลี้ยงชีพ) and is available where the divorce is granted on grounds attributable to the paying spouse’s fault and the receiving spouse would otherwise fall into poverty. Sections 1531 to 1535 govern the effective date of divorce and the liquidation of marital property. Sections 1564 to 1566 govern parental authority. Section 1471 distinguishes personal property (sin suan tua, สินส่วนตัว) from marital property (sin somros, สินสมรส). The fifteen judgments under analysis touch each of these consequence-provisions in turn.

Supreme Court Jurisprudence Under Section 1516: The Fifteen Leading Judgments

The fifteen judgments are presented in chronological order. Reading them in sequence shows how the Supreme Court progressively refined the operative tests for each ground, particularly the seriousness threshold under Sections 1516(3) and 1516(6), the forgiveness rule under Section 1518, and the limitation rule under Section 1529. Each judgment is identified by its Dika number (เลขฎีกา) and the Buddhist-era year, with the Common-Era year in brackets.

Dika 2092/2519 (1976): הרף הנדרש לקיומה של פגיעה "חמורה" ועוינות

פסק הדין Dika 2092/2519 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 2092/2519) ניתן בשנת 1976 מכוח סעיף 1500 הקודם, קודמו של סעיף 1516 הנוכחי. האישה תבעה את בעלה בטענה לשלושה סוגי התנהגות: הערות סרקסטיות ולועגות (คำกล่าวประชดประชัน); אלימות פיזית בדמות שבע מכות אגרוף על זרועה שהותירו חבורות "בגודל לימונים קטנים" (เท่าลูกมะนาว) והחלימו תוך שבעה ימים; ואיום כי הבעל יבקש מבריונים מקומיים (จิ๊กโก๋) לגרור אותה הביתה אם תסרב לחזור.

בית המשפט העליון דחה את העתירה בכל שלושת הנימוקים. דברי סרקזם שאף צד שלישי סביר לא יפרש כקביעת עובדות אינם מהווים לשון הרע (คำกล่าวประชดประชัน ไม่ทำให้ผู้ใดเข้าใจผิด ไม่เป็นหมิ่นประมาทที่จะถือเป็นเหตุหย่า), ולכן אינם מהווים עילה לגירושין. חבורות שמחלימות תוך שבעה ימים אינן מהוות "פגיעה גופנית" (อันตรายแก่กาย) לפי סעיף 295 לחוק העונשין, ולכן אינן מהוות את הפגיעה הגופנית הנדרשת לגירושין. איום להביא בריונים מהרחוב כדי להחזיר את האישה הביתה אינו מעשה העושה עוול חמור ליחסי הזוגיות (ขู่ว่าจะให้จิ๊กโก๋ลากตัวกลับบ้าน ไม่ถือเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีภริยาอย่างร้ายแรง).

כלל זה הוא בסיסי. לא כל אירוע לא נעים בחיי הנישואין עומד בסף החומרה הנדרש בסעיף 1516(3) ובסעיף 1516(6). פציעה קלה שמחלימה במהירות, סרקזם שגרתי בין בני זוג ואיום מילולי חד-פעמי אינם עומדים בסף זה. מקרה זה הוא המוקדם ביותר במאגר המקרים שנבדק, והוא קובע את אמת המידה לכל המקרים הבאים אחריו.

Practical takeaway. If your concerns are confined to occasional sarcasm, raised voices during arguments, or minor pushing that left no medical record, you are unlikely to clear the Section 1516(3) bar in court. The right strategy in those cases is to document any escalation as it occurs, obtain medical certificates if there is any physical contact at all, and consider whether the conduct is part of a continuing pattern that, taken together, would clear the threshold under Section 1516(6). Isolated incidents will rarely succeed; sustained patterns often do.

Dika 3608/2531 (1988): הסעיף הנוגע למזונות בתוספת עילות אחרות בסעיף 1516(6)

פסק הדין Dika 3608/2531 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 3608/2531) עוסק בסעיף הראשון של סעיף 1516(6) לחוק, העוסק באי-מתן מזונות נאותים, בשילוב עם מעשים אחרים הגורמים לקשיים בלתי סבירים לבן הזוג התובע. התובעת, גב' סוני צ'אטסוואט, נישאה לנתבע בשנת 1981 על סמך הצהרתו כי מעולם לא הייתה לו אישה או ילדים. בשנת 1983 הביא הנתבע לבית הנישואין בת בת חמש מנישואים קודמים, בניגוד להצהרתו הקודמת. הוא הפסיק לשלם את דמי המחיה החודשיים בסך 1,500 באט, שאותם נהג לשלם בעבר, ואילץ את אשתו להשתמש כמעט בכל משכורתה החודשית בסך 4,400 באט כדי לפרנס את המשפחה, כולל אמו, אחותו ושני אחייניו של הבעל, שגרו עמם. הוא שמר על קשר עם אשתו לשעבר והשתמש במילים פוגעניות כלפי אמה של התובעת.

בית המשפט העליון אישר את הגירושין, ובכך ביטל את פסקי הדין של שתי הערכאות הנמוכות. בית המשפט קבע כי הנתבע "לא סיפק סיוע ומזונות סבירים, בשילוב עם נסיבות אחרות, עד כדי כך שהתובעת סבלה מקשיים בלתי סבירים, מעבר למה שהיא נדרשת לסבול בהמשך הקשר הזוגי" (ไม่ให้ความช่วยเหลืออุปการะเลี้ยงดูโจทก์ตามสมควรอันประกอบด้วยเหตุอื่น ๆอีกถึงขนาดที่โจทก์เดือดร้อนเกินสมควรที่โจทก์จะอยู่กินร่วมกันฉันสามีภริยากับจำเลยต่อไปได้). הניסוח הוא קלאסי עבור הענף של "מזונות בתוספת נימוקים אחרים" בסעיף 1516(6).

בית המשפט הבהיר גם נקודה מנהלית לפי סעיף 16 לחוק רישום המשפחה משנת 2478 לפנה"ס: גירושין שיפוטיים נכנסים לתוקף עם מתן פסק הדין, ואין צורך להורות לצד הזוכה לרשום את הגירושין. די בהגשת עותק מאושר של פסק הדין הסופי לרשם. לפיכך, בית המשפט קמא לא היה צריך להורות כי "אם הנתבע לא ירשום את הגירושין, ייחשב פסק הדין כהבעת הסכמתו".

הכלל הוא שסעיף 1516(6) אינו מחייב כי אחד משני התנאים יעמוד בפני עצמו. כאשר לא הוענקו דמי מזונות והדבר מלווה בהתנהגות אחרת, אשר יחד עם אי-תשלום דמי המזונות הופכת את המשך המגורים המשותפים לבלתי סבירים, מתקיימת העילה. המילה המכריעה היא "בלתי סביר": הנזק שנגרם חייב לחרוג ממה שניתן לצפות מבן זוג סביר לסבול, בהתחשב בנסיבות של הצדדים.

Practical takeaway. If your spouse has stopped contributing to the household, has imposed financial demands you cannot meet on your single income, or has misrepresented prior family obligations that are now consuming the household budget, you may have a Section 1516(6) ground even without any explicit hostility. Pull together bank statements, transfer records, and any contemporaneous notes or messages showing the financial pattern; combine them with whatever other conduct (visits to a former partner, disparagement of your family, lies about prior children or marriages) supports the “other grounds” element.

Dika 2232/2535 (1992): דוקטרינת העוולה המתמשכת וסעיף 1529

פסק הדין Dika 2232/2535 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 2232/2535) מהווה את הפסיקה המובילה כיום בנוגע לקשר שבין סעיף 1516(1) לבין תקופת ההתיישנות של שנה הקבועה בסעיף 1529. התובע, קצין בצי, תבע את אשתו לגירושין בטענה של נטישה שנמשכה למעלה משנה והוצאת דיבה חמורה נגדו ונגד אבותיו. האישה הגישה תביעה נגדית לגירושין בטענה כי הוא מחזיק בגלוי באישה אחרת כאישה והביא לעולם ילד ממנה. האישה עזבה את בית המגורים המשותף במאי 1985; האישה האחרת ילדה את ילדו של הבעל במאי 1986.

בית המשפט העליון פסק באופן גורף לטובת האישה. דבריה המרים כלפי אנשי הצוות הרפואי של בעלה, אם אכן נאמרו, לא היוו לשון הרע חמורה אלא ביטויי צער על שנודע לה על בגידתו. עזיבתה את הבית לא הייתה נטישה בזדון לפי סעיף 1516(4), שכן היא נגרמה על ידי ניאוף בעלה עצמו והחזקתו אישה אחרת; לא ניתן היה לצפות ממנה להישאר. לעומת זאת, העובדה שהבעל החזיק ופרנס אישה אחרת כאישה הייתה הן הפרה של סעיף 1516(1) (ยกย่องหญิงอื่นฉันภริยา, תמיכה באישה אחרת כאישה) והן הפרה של סעיף 1516(6) (ทำการเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีภริยา, מעשים העוינים את מערכת היחסים הזוגית).

אולם, ליבו העקרוני של פסק הדין טמון ביחסו לסעיף 1529. בית המשפט קבע כי כל עוד הבעל המשיך לחיות עם האישה האחרת, עילת התביעה לפי סעיף 1516(1) וסעיף 1516(6) הייתה עילה מתמשכת, ותקופת ההתיישנות לא החלה לרוץ. "התנהגות התובע ממשיכה לספק לנתבע עילה לתביעת גירושין כל עוד ההתנהגות לא הסתיימה" (การกระทำของโจทก์ยังมีเหตุที่จะให้จำเลยฟ้องหย่าได้ตลอดเวลาที่การกระทำยังไม่สิ้นสุด). האישה זכתה בפיצוי בסך 100,000 באט בתוספת ריבית, בנוסף לגירושין.

כלל זה הוא מעשי וחשוב. בן זוג המתמודד עם בגידה גלויה ומתמשכת של בן הזוג השני אינו מנוע מלהגיש תביעה לפי סעיף 1529 רק משום שחלפה שנה מאז שנודע לו לראשונה על הרומן. תקופת ההתיישנות מתחילה רק כאשר ההתנהגות הבלתי הולמת הבסיסית נפסקת. הדוקטרינה מהווה שסתום בטיחות קריטי עבור בני זוג המהססים לפעול, המנהלים משא ומתן לפני הגשת תביעה, או השומרים על שלמות המשפחה למען הילדים במהלך השנים שבהן נמשכת ההתנהגות הבלתי הולמת.

Practical takeaway. Foreign spouses commonly worry that they have already “let things go” for too long and lost their right to sue. If the misconduct (an ongoing relationship with someone else, an ongoing failure to support the family, an ongoing pattern of psychological abuse) is still happening at the time you file, the one-year limitation under Section 1529 has not yet begun to run. You are not too late. You should, however, file before the misconduct ends if you want to be certain; the safer rule is always to act before the clock can be argued to have started.

דיקה 5347/2538 (1995): ההגדרה הקנונית של "מעשים עוינים"

פסק הדין Dika 5347/2538 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 5347/2538) הוא פסק הדין של בית המשפט העליון המצוטט ביותר בנוגע לסעיף 1516(6). התובע היה מר ג'ין וויפאטאקאלט, אז מושל מחוז מהה סראקאם; הנתבעת הייתה אשתו, גב' סוואנה וויפאטאקאלט, אשר מתוקף תפקידה כרעיית המושל כיהנה כנשיאת איגוד עקרות הבית מהאדטאי, סניף מהה סראקאם. התובע טען כי השתתפותה של אשתו בישיבות האגודה ללא הסכמתו, הוראותיה הטלפוניות לגזבר המחוז להעביר כספי כרטיסי צדקה של הצלב האדום לאגודה, ומכתבי התלונה שלה לממונים עליו מהווים התנהגות חמורה לפי סעיף 1516(2) ומעשים עוינים לפי סעיף 1516(6).

בית המשפט העליון דחה את העתירה. השתתפות בישיבות של עמותה היא זכות חוקית של האישה, ואין עליה חובה לבקש את הסכמת בעלה (זוהי זכותה החוקית של הנאשמת , ואין עליה חובה לבקש את הסכמת התובע מראש). מטרת העמותה, כלומר סיוע לחברה וביצוע מעשי צדקה (ช่วยเหลือสังคมและดำเนินการกุศล), אינה יכולה להיחשב כהתנהגות בלתי הולמת. הנחיות הנוגעות לענייני צדקה נכללות בסמכותה התפקודית של האישה כנשיאה, ואינן מהוות התנהגות בלתי הולמת. לאחר מכן, בית המשפט סיפק את ההגדרה שעליה התבססו כל המקרים המאוחרים יותר בסעיף קטן (6):

"הביטוי 'การเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีภริยากันอย่างร้ายแรง' בסעיף 1516(6) פירושו 'התנהגות המהווה מכשול או הפרעה לקיום חיי משפחה תקינים של בני הזוג, או הפוגעת בקשר הזוגי שבמסגרתו הם חיים יחד, באופן העלול לגרום נזק גופני או נפשי לבן הזוג האחר'"(การกระทำที่เป็นอุปสรรคหรือขัดขวางที่สามีและภริยาจะดำเนินชีวิตครอบครัวอย่างปกติสุข หรือการกระทำที่เป็นอุปสรรคหรือขัดขวางต่อความสัมพันธ์ระหว่างสามีภริยาเกี่ยวกับความเป็นอยู่ร่วมกัน อันอาจก่อให้เกิดอันตรายแก่กายและจิตใจของคู่สมรสอีกฝ่ายหนึ่ง). מכתב תלונה אמיתי שנכתב כהגנה עצמית אינו עומד במבחן זה.

הכלל הוא כפול. מימוש זכותו של בן זוג בתחום האזרחי, הצדקה או ההגנה העצמית אינו מהווה "התנהגות פסולה" או "עוינות" במובן סעיפים 1516(2) או 1516(6). וההגדרה המעשית של סעיף קטן (6) היא הניסוח של "מכשול לחיי משפחה תקינים" המפורט לעיל. כל מקרה מאוחר יותר של סעיף קטן (6) נבחן לאורו.

Practical takeaway. If your spouse is threatening to sue you for divorce on the ground that you have written to their employer or to the authorities about their conduct, attended meetings of a club or charity they disapprove of, or pursued a profession or activity they did not consent to, this case is your shield. A spouse’s lawful exercise of civic, professional, or self-defensive rights does not ground divorce. Conversely, if you are looking for a ground based on your spouse’s misconduct, this judgment sets the benchmark you have to clear: there must be a real obstacle to family life and a real risk of physical or mental harm.

Dika 173/2540 (1997): חזרה בתנאי אינה מהווה מחילה

פסק הדין Dika 173/2540 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 173/2540) מהווה הפסיקה המנחה בנוגע ליישום סעיף 1518. הצדדים חיו יחד משנת 1950 ורשמו את נישואיהם בשנת 1976. בשנת 1985 החל הבעל לקיים קשר עם אישה אחרת (המכונה בפסק הדין "גב' מי") ונולד להם ילד. האישה תבעה גירושין. בית המשפט קיים הליך פישור. הבעל התחייב לחזור ולחיות עם התובעת ולהימנע מכל קשר נוסף עם נשים אחרות, ובתנאי זה משכה האישה את תביעתה. לאחר הסרת התביעה, המשיך הבעל בכל זאת לחיות עם גב' מי עד למועד הגשת התביעה הנוכחית.

בית המשפט העליון קבע כי משיכת התביעה הקודמת על ידי האישה לא היוותה מחילה במובן סעיף 1518. "התובעת הסכימה למשוך את התביעה רק משום שהנתבע הסכים לתנאים שהיא הציבה; כאשר הנתבע לא עמד בתנאים אלה, אין מדובר במקרה שבו התובעת סלחה לנתבע" (การที่โจทก์ยอมถอนฟ้องก็เพราะจำเลยตกลงเงื่อนไขกับโจทก์ไว้ เมื่อจำเลยไม่ปฏิบัติตามเงื่อนไข จึงมิใช่กรณีที่โจทก์ยอมให้อภัยจำเลย). מכיוון שהתנאי הופר, לא הייתה כל סליחה, והמשך המגורים המשותפים עם גב' מי היוו מעשים עוינים באופן חמור כלפי מערכת היחסים הזוגית לפי סעיף 1516(6). ניתן גט; מחצית מהקרקע הרשומה על שם הבעל הוענקה לאישה כרכוש משותף.

הכלל העומד בפני עורכי הדין ברור. תביעת גירושין שנמשכה בעקבות התחייבותו של בן הזוג הנתבע לתקן את דרכיו אינה מבטלת את עילת התביעה אם הנתבע מפר את התחייבותו. על בני זוג המנהלים משא ומתן על הסדר לכתוב את תנאיהם בכתב; אם התנאים מופרים, עילת התביעה המקורית חוזרת לתוקפה. לעומת זאת, כאשר הנסיגה היא ללא תנאי, ייתכן שיחול איסור ההתיישנות הקבוע בסעיף 1518, ותביעה שנייה המבוססת על אותם עובדות עלולה להידחות.

Practical takeaway. If your spouse has promised to change and you are considering giving the relationship another chance, do not simply forget the past. Put the conditions in writing — typically a short signed letter or even an exchange of messages confirming the specific promises (no further contact with the third party, payment of agreed maintenance, return to the matrimonial home, attendance at counselling, and so on). If the promises are kept, you have lost nothing; if they are broken, you keep the option of suing on the original grounds. Spouses who reconcile in silence and without conditions run the risk that their tolerance will later be read as forgiveness under Section 1518.

Dika 195/2543 (2000): דוקטרינת "הידיים הנקיות" אינה מונעת זכות עמידה

בפסק הדין Dika 195/2543 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 195/2543) נדונה השאלה האם בן זוג שהפר בעצמו את תנאי הנישואין רשאי בכל זאת לתבוע את בן הזוג השני לגירושין. התובע, מר ויראצ'אי תנאסוקאן, תבע את אשתו, גב' סונטרה תנאסוקאן, בטענה כי בתקופה בה התגוררה לבדה בארצות הברית, היא חיה עם לפחות שני גברים אחרים. בביקור בשנת 1988, התובע ובתם של בני הזוג גילו כי מר אמנואי מתגורר עמה בקליפורניה. שלוש שנים לאחר מכן, התובע גילה שוב שהיא חיה עם גבר אחר (המכונה בפסק הדין "פיטר"). בשנת 1997, כאשר האישה נסעה לתאילנד כדי לצפות בבתם משחקת טניס, היא הגיעה עם פיטר ושכרה דירה עמו במקום להתארח בבית הנישואין. האישה טענה מנגד כי התובע עצמו רשם נישואין שניים עם אישה אחרת בתאילנד.

בית המשפט העליון קבע כי מגוריה החוזרים ונשנים של האישה עם גברים אחרים, ובפרט החלטתה להביא אחד מהם לתאילנד ולגור עמו בדירה שכורה במקום בבית הזוגי, היו הן "התנהגות חמורה שגרמה לתובע נזק חמור" (การประพฤติชั่วอันเป็นเหตุให้โจทก์ได้รับความเสียหายอย่างร้ายแรง) והן "מעשים העוינים באופן חמור את הקשר הזוגי" (การทำการเป็นปฏิปักษ์ต่อการเป็นภริยาอย่างร้ายแรง). סעיפים 1516(2)(ก), 1516(2)(ข) ו-1516(6) התקיימו כולם. נישואיו השניים של הבעל, שהיו בטלים במקביל, לאישה אחרת, אף שהיו הפרה של זכויותיה של האישה שניתן היה לתבוע בגינה, לא שללו את זכותו לתבוע: "העניין אינו מהווה עילה לביטול סמכות התביעה של התובע" (กรณีหาเป็นเหตุทำให้อำนาจฟ้องของโจทก์สิ้นไปไม่).

כלל זה הוא בעל חשיבות משפטית. דוקטרינת "הידיים הנקיות" האנגלו-אמריקאית אינה חלה באופן מובהק בדיני הגירושין התאילנדיים כדי לשלול את זכות העמידה. בן זוג שהתנהגותו שלו מהווה כשלעצמה עילה לתביעת גירושין מצד בן הזוג האחר , רשאי בכל זאת להגיש תביעה. הסעד העומד לרשות בן הזוג הנפגע הוא הגשת תביעה נגדית, ולא מניעת תביעתו של בן הזוג האחר. המשמעות המעשית היא שתזמון אסטרטגי של תביעת גירושין — הקדמת בן הזוג האחר לבית המשפט — עשוי להיות חשוב, אך הוא אינו מבטל את זכותו של בן הזוג האחר להגיש תביעה בתגובה.

Practical takeaway. If you are considering divorce but you yourself have something to hide — a relationship outside the marriage, a contested business decision, a deception about earnings — you can still file, and your filing first does not give the other spouse a defence. But the other spouse can counter-sue on your conduct, and bilateral fault has serious consequences for compensation (see Dika 820/2559) and for post-divorce alimony (see Dika 8803/2559). The right strategy is to assess both sides of the ledger with counsel before filing, not after.

תיק דיקה 3494/2547 (2004): נקבעו דמי מזונות לילדים מיוזמת בית המשפט במסגרת פסק דין לגירושין

בפסק הדין Dika 3494/2547 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 3494/2547) נדונות שתי שאלות. ראשית, האם טקס נישואין שני פומבי של האישה ומגורים משותפים עם גבר אחר, בשילוב עם ניסיונות להפקיע נכסי נישואין, מהווים מעשה עוין חמור לפי סעיף 1516(6). שנית, האם בית המשפט קמא, בבקשה לגירושין שבה אף אחד מהצדדים לא ביקש במפורש דמי מזונות, רשאי בכל זאת להורות לבעל לשלם דמי מזונות.

רקע העובדות מדהים. התובע הוסמך כנזיר בודהיסטי בשנת 1994. בינואר 1997 הוא הסיר את גלימתו לזמן קצר כדי לרשום את הנישואין באופן רשמי, ולאחר מכן הוסמך מחדש. במאי 1999, בעודו נשוי לה מבחינה חוקית, ערכה הנתבעת טקס נישואין עם סמל ראשון פאיבון וחייתה עמו בגלוי. היא גם ניסתה להעביר נכסי קרקע רבים משמו של בעלה.

בית המשפט העליון השיב בחיוב על שתי השאלות. מגוריה הגלויים של האישה עם גבר אחר, טקס הנישואין הפומבי, תוכנית העברת הנכסים, והיעדר הטיפול שלה בבעלה במהלך הסמכתו לכהונה – כל אלה יחד היוו מעשים העוינים באופן חמור את הקשר הזוגי, וכן אי-מתן מזונות ותמיכה סבירים לבעל. שני התנאים הקבועים בסעיף 1516(6) התקיימו. מבחינה פרוצדורלית, קבע בית המשפט כי כאשר נישואין מתפרקים בפסק דין, סעיף 1522 מחייב את בית המשפט לקבוע בעצמו את דמי המזונות לילדים, גם בהיעדר בקשה מפורשת לכך. טענת התובעת כי פסק הדין חרג מגבולות התביעה נדחתה: חובת המזונות ההורית לפי סעיף 1564 לקוד האזרחי והמסחרי היא בלתי ניתנת לוויתור, וסעיף 1522 הוא מתן סמכות מסוג sui generis, העוקף את המגבלה הרגילה בסעיף 142 לקוד סדר הדין האזרחי על מתן פיצויים החורגים מכתבי הטענות. נקבעו דמי מזונות בסך 4,000 באט לחודש לכל ילד.

הכלל החלים על עורכי הדין הוא שאין צורך לטעון במפורש בדבר תשלום מזונות לילדים: בית המשפט יורה על כך מיוזמתו בעת מתן פסק דין לגירושין כאשר מעורבים ילדים קטינים. כלל זה אינו חל על גירושין בהסכמה הדדית המתבצעים ברמת המחוז, שם על הצדדים להסכים בכתב על תשלום המזונות כחלק מהסכם הגירושין, בהתאם לסעיף 1520, פסקה 1.

Practical takeaway. Foreign parents fighting for or against custody often worry that a divorce petition that omits child support will leave them without an order. The court will fix support of its own motion. The amount will be set by reference to each parent’s means; the higher-earning parent (whether Thai or foreign) is normally the payer. Where both parents have foreign income, the court will look at evidence of net income and standard of living. Documentary evidence of earnings (pay slips, tax returns, account statements) should be gathered before filing.

Dika 994/2552 (2009): זכותה של האישה לנקוט משנה זהירות אינה מהווה עוינות

פסק הדין Dika 994/2552 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 994/2552) מחזק ומרחיב את העיקרון שנקבע בפסק הדין Dika 5347/2538. התובע, מר וויצ'ארן פנבונאק, שהיה אז סטודנט לתואר שני, תבע את אשתו בטענה כי היא שלחה תלונות למעסיקו-הממונה עליו ולפרופסור שלו באוניברסיטה בנוגע ליחסיו עם אישה אחרת, כי היא פתחה מסעדה כושלת למרות אזהרותיו, מה שאילץ אותו ללוות 150,000 באט, וכי היא נטשה אותו ועברה לגור עם קרובי משפחה ברנגסיט.

בית המשפט העליון דחה את העתירה. "הנתבעת, כאישה, זכאית מטבע הדברים לאהוב את בעלה ולקנא בו, וזכאית לפעול כדי להבטיח שממוניו ומוריו של בעלה יזהירו אותו לחשוב על המשפחה" (จำเลยในฐานะภริยาย่อมมีความรักและหึงหวงสามี มีสิทธิที่จะกระทำได้ เพื่อให้ผู้บังคับบัญชาของโจทก์และอาจารย์ผู้สอนโจทก์ว่ากล่าวตักเตือนโจทก์ให้คิดถึงครอบครัว). מכיוון שהבעל לא הועמד לדין משמעתי חמור והמכתבים לא היוו לשון הרע פומבית (ประจาน), לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 1516(6). התביעה בגין נטישה לפי סעיף 1516(4) כבר נדחתה סופית על ידי הערכאות הנמוכות.

הכלל מאשר כי התנהגותו הבלתי נאותה של הבעל עצמו היא ההקשר שבמסגרתו יש לשפוט את התנהגותה התגובתית של האישה. ערנות לגיטימית של בן זוג כלפי הנישואין, במיוחד בצורת תלונות לרשויות על הקשר של בן הזוג האחר עם צד שלישי, אינה מהווה מעשה עוין לפי סעיף 1516(6). המקרה מדגים בבירור את העיקרון שלפיו רף החומרה בסעיף קטן (6) הוא תלוי הקשר: אותה מכתב מתפרש באופן שונה בהתאם לשאלה האם בן הזוג המקבל הוא נאמן או בוגד.

Practical takeaway. Foreign spouses who have written to their partner’s employer, embassy, or family in an attempt to confront or stop the partner’s misconduct sometimes worry that their own actions will become the ground for a counter-divorce. They will not. So long as the underlying complaint was about real misconduct and the letters did not amount to public defamation that caused disciplinary harm, the action is protected. Keep copies of everything you sent, and the responses, in case the issue arises.

Dika 4532/2556 (2013): מועד תחילת תוקפו של מזונות לאחר גירושין לפי סעיף 1526

פסק הדין Dika 4532/2556 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 4532/2556) מהווה את ההכרעה הסופית של בית המשפט העליון בנוגע למועד תחילת תוקפו של תשלום המזונות לאחר הגירושין (ค่าเลี้ยงชีพ) בהתאם לסעיף 1526, בקריאה משולבת עם סעיף 1531, סעיף קטן 2. הצדדים רשמו את נישואיהם ב-8 בדצמבר 2009. מבלי שהתובעת ידעה על כך בעת הנישואין, הנתבע ניהל מאז שנת 1992 משפחה נפרדת דה פקטו עם גב' קנלאיה, ממנה נולדו לו שני ילדים. בסוף דצמבר 2010 הופיעה גב' קנלאיה עם הילדים בדירת בני הזוג, והתובעת עברה לעבוד בנאקון סאוואן ונפרדה מהנתבע.

בית המשפט העליון אישר את הגירושין על בסיס עילה המיוחסת אך ורק לבעל (משפחתו המקבילה שהייתה לו עוד קודם לכן היוותה מקרה מובהק של החזקת אישה אחרת לפי סעיף 1516(1)). לאישה, שהייתה עלולה להיקלע לעוני כתוצאה מהגירושין, נפסקו דמי מזונות בסך 7,500 באט לחודש עד שתתחתן בשנית או תוכל לפרנס את עצמה. לאחר מכן פנה בית המשפט לסוגיית מועד התשלום. סעיף 1531, פסקה 2, קובע כי גירושין שיפוטיים נכנסים לתוקף מהמועד שבו פסק הדין הופך לסופי. כאשר התיק נמצא בערעור בפני בית המשפט העליון, הגירושין הופכים לסופיים במועד הקראת פסק הדין של בית המשפט העליון, ולא במועד הקראת פסק הדין של בית המשפט לערעורים. לפיכך, תשלום המזונות מתחיל מהמועד שבו הוקרא פסק הדין של בית המשפט העליון.

בית המשפט גם תיקן, מיוזמתו בהתאם לסעיף 142(5) ל"קוד סדר הדין האזרחי", את מחדלו של בית המשפט קמא שלא לפסוק הוצאות כעניין של סדר ציבורי.

The rule for practice is that post-divorce alimony under Section 1526 begins on the date the divorce becomes final, not on the date of the lower court’s judgment. A spouse who depends on alimony for her support after divorce should not assume that payment runs from earlier; she should plan for the lag between trial and finality.

Practical takeaway. If you are a foreign spouse who plans to leave Thailand after the divorce and rely on alimony, plan for the possibility of an appeal. The Thai appellate cycle (Court of Appeal, then Supreme Court) can run two or three years. Alimony does not run during that time; it begins when the divorce becomes final. Set aside funds, negotiate interim spousal maintenance under Section 1461 paragraph two during the proceedings (see Dika 272/2561 below), or seek a settlement that builds alimony into a single lump sum payable at finality.

Dika 4402/2558 (2015): עלבונות בשפה המדוברת האזורית ומבחן החומרה

בפסק הדין Dika 4402/2558 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 4402/2558) מפורטת רמת החומרה הנדרשת לפי סעיף 1516(3) במסגרת ניתוח לשוני מרשים. התובע, סמל ראשון בון-צ'ואי תאיקלה, היה נשוי לנתבעת, אחות, מאז שנת 1990; לשניים נולדו שתי בנות. הנתבעת דיווחה על התובע לממונים עליו בגין מערכת יחסים מחוץ לנישואין, דבר שהביא להטלת תקופת מבחן (ภาคทัณฑ์) עליו. התובע הגיש תביעת גירושין בטענה שאשתו כינתה אותו "บักหลอย, บักหน้าส้นตีน" (בניב איסאני גס: "אתה בטלן, אתה ממזר עם פרצוף של עקב") ואת אמו "อีแก่" ("זקנה מכוערת").

בית המשפט העליון ערך ניתוח פילולוגי מדוקדק. הקידומת "บัก" היא מילת יחס בדיאלקט איסאן המתייחסת לגברים בעלי מעמד חברתי שווה או נמוך יותר — המקבילה למילה "อ้าย" בתאית הסטנדרטית — והיא עשויה להיות מילה ידידותית או פוגענית, בהתאם לדובר, למאזין ולהקשר. הקידומת "อี" היא מילה המתייחסת לנשים במעמד נמוך יותר או משמשת ככינוי גנאי; בשילוב עם "แก่" ("זקן"), היא יוצרת ביטוי שהוא "לא מנומס ולא הולם" (ไม่สุภาพและไม่เหมาะสม) עבור כלה הפונה לחמותה. עם זאת, בית המשפט סירב לאפיין את המילים כבעלות אופי מבזה חמור. עשרים שנות נישואים מסורים, במהלכן טיפלה האישה בבעלה בעת מחלתו, ארגנה לו מסיבת יום הולדת בבית החולים והעבירה אותו ממחלקה משותפת למחלקה פרטית על חשבונה, בנוסף לפרובוקציה הבסיסית של בגידתו של הבעל עצמו, כל אלה הקלו על חומרת העלבון. "המילים לא הגיעו עדיין לרמה של ביטויים המזלזלים בתובע באופן חמור" (ยังไม่ถึงกับเป็นคำที่เหยียดหยามโจทก์อย่างร้ายแรง). הבקשה לגירושין נדחתה.

הכלל הוא כי רף החומרה הקבוע בסעיף 1516(3) הוא קונטקסטואלי ומקיף. דברי העלבון נבחנים לאור משך הנישואין, ההיסטוריה המשותפת של הדאגה והתמיכה בין הצדדים, הסיבה העומדת בבסיס הדברים, וכן הרקע התרבותי והאזורי של השפה שבה נעשה השימוש. בית המשפט לא יוציא העלבות בודדות מהקשרן כדי לפרק נישואין ארוכי שנים.

Practical takeaway. A spouse who has used colourful or even crude language in anger has not, by that fact alone, given the other a divorce ground. Foreign spouses who interpret heated arguments as serious insult should be cautious about over-claiming. Conversely, foreign spouses who have themselves used strong language during arguments should not assume that those words have given the other spouse a divorce ground. The Court reads the entire arc of the marriage; persistent, escalating, and public verbal abuse is what crosses the line, not a single bad evening.

Dika 302/2559 (2016): אוטונומיה מינית בתוך הנישואין ותורת האונס בתוך הנישואין

פסק הדין Dika 302/2559 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 302/2559) מהווה אבן דרך בדיני המשפחה התאילנדיים. התובעת והנתבע חיו יחד מאז שנת 1985 לערך, כאשר התובעת הייתה בת 18; הם רשמו את נישואיהם בשנת 1990 ונולדו להם שלוש בנות. הנתבע, גבר עם רגל תותבת בעקבות קטיעה מעל הברך, התעקש לקיים יחסי מין עם התובעת בסביבות השעה 19:00 כמעט מדי יום במשך עשרים שנה. כאשר התובעת סירבה, הנתבע היה מזמן את בנותיהם הקטנות כדי שיאזינו לו מקלל את התובעת עד שהיא נכנעה, כדי שהילדות יוכלו ללכת לישון. בסוף 2013 פיתחה התובעת דלקת ברחם (มดลูกอักเสบ) שנגרמה כתוצאה מיחסי המין; הנתבע ידע על כך אך המשיך בכך, מה שאילץ את התובעת לברוח מהבית שוב ושוב.

בית המשפט העליון פרסם הצהרה עקרונית בנושא האוטונומיה המינית בנישואין:

"אף על פי שהתובע והנתבעת, כבעל ואישה, מחויבים לקיים חיי אישות על פי סעיף 1461, פסקה 1, לקוד האזרחי והמסחרי, דבר הכרוך בהכרח בקיום יחסי מין מסוימים, כל אקט מיני חייב להיעשות בהסכמה חופשית של שני הצדדים. אם אחד מהם אינו מסכים לכך מרצונו החופשי, האחר אינו רשאי לכפות זאת; יחסי מין בכפייה מהווים עבירת אונס על פי סעיף 276 לחוק העונשין." (แม้โจทก์และจำเลยเป็นสามีภริยาต้องอยู่ด้วยกันฉันสามีภริยาตามกฎหมายแพ่งและพาณิชย์ มาตรา ๑４６๑ ข้อหนึ่ง ซึ่งจะต้องมีการร่วมประเวณีกันบ้าง แต่การร่วมประเวณีแต่ละครั้งต้องเกิดจากความยินยอมทั้งสองฝ่าย หากฝ่ายใดฝ่ายหนึ่งไม่ยินยอมพร้อมใจอีกฝ่ายก็จะบังคับหาได้ไม่ หากขืนใจก็เป็นความผิดตามกฎหมายอาญา มาตรา 276).

בית המשפט קבע כי כפייה באמצעות זימון הילדים לשמוע התעללות מילולית פוגמת בהסכמה. המשך קיום יחסי מין למרות פגיעה רפואית ידועה לאשת התובע מהווה "גרימת פגיעה גופנית חמורה או עינוי נפשי לתובע" (การทำร้ายหรือทรมานจิตใจโจทก์อย่างร้ายแรง) לפי סעיף 1516(3), ומהווה התנהגות עוינת באופן חמור כלפי הקשר הזוגי לפי סעיף 1516(6). הגירושין אושרו; הרכוש הזוגי חולק. תביעת הפיצויים בסך 500,000 באט נדחתה משום שהתלונה לא פירטה את בסיס החישוב ולא שולמו אגרות בית משפט בגין התביעה, לקח ראייתי ודיוני.

כלל זה הוא בעל חשיבות עליונה. כל יחסי מין בין בני זוג מחייבים הסכמה חופשית של שני הצדדים; יחסי מין בכפייה במסגרת הנישואין מהווים אונס, המהווה עבירה פלילית לפי סעיף 276 לחוק העונשין, וכן עילה לגירושין לפי סעיפים 1516(3) ו-1516(6). פסק הדין מסמן את העמדה התאית המודרנית בנוגע לאוטונומיה מינית בתוך הנישואין, ומביא את החוק התאילנדי לקנה אחד עם התיקונים לחוק העונשין משנת 2007, שבטלו את החריג ההיסטורי של אונס בתוך הנישואין.

Practical takeaway. Foreign spouses, particularly women, sometimes do not realise that Thai law protects them from sexual coercion within marriage on terms equivalent to those they would expect in their home jurisdiction. It does. If your spouse is forcing or coercing intercourse, the appropriate immediate response is to seek safety, report to the police, obtain medical certification, and, if you can, apply for a protection order under the Domestic Violence Victim Protection Act B.E. 2550 (2007). The criminal record and protection order together provide near-conclusive evidence in a subsequent divorce action, and they put the abusive spouse on notice that the conduct will be treated seriously.

Dika 820/2559 (2016): סמכותו של בית המשפט לשנות את אופי עילת הגירושין

בפסק הדין Dika 820/2559 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 820/2559) נדונות שלוש סוגיות משפטיות בעלות חשיבות מעשית מיידית. התובעת, גב' ת', נישאה בשנת 2000 לנתבע הראשון, מר נ', מורה לשעבר ופוליטיקאי מקומי. משנת 2008 הוא חי בגלוי עם הנתבעת השנייה, גב' ק', בעלת מספרה; בשנת 2012 נולד להם ילד. התובעת תבעה גירושין על פי סעיף 1516(1), עם תביעות לחלוקת רכוש ופיצוי. מר נ' הגיש תביעה שכנגד בטענה כי התובעת עצמה ניהלה רומן, תוך שהוא מצטט קטעים מיומנה שבהם השתמשה בשפה רומנטית בהתייחסותה לגבר שכינתה "פי ארכום" או "אר".

בית המשפט העליון קבע שלוש קביעות. ראשית, רישומי היומן לא היו, כשלעצמם, הוכחה לניאוף לפי סעיף 1516(1); הם היו בגדר השערות של הבעל. שנית, עם זאת, הרישומים ביומן העידו בבירור על אהבה רומנטית לגבר אחר, דבר ש"יגרום להתפרקות המשפחה ולאובדן האושר הרגיל; בן הזוג האחר חייב לסבול; זו צרה בלתי סבירה" (ย่อมทำให้ครอบครัวแตกแยกขาดความปกติสุขอีกฝ่ายหนึ่งต้องมีความทุกข์ทรมาน ถือว่าได้รับเดือดร้อนเกินควร). זוהי התנהגות עוינת באופן חמור כלפי הקשר הזוגי לפי סעיף 1516(6). חשוב לציין כי בית המשפט קבע כי "על התובע רק לטעון את העובדות בבהירות; האפיון המשפטי של המקרה הוא חובתו של בית המשפט" (ผู้ฟ้องคดีมีหน้าที่บรรยายข้อเท็จจริงอันเป็นข้ออ้างที่อาศัยเป็นหลักแห่งข้อหาให้ชัดแจ้งเท่านั้น ส่วนการปรับบทกฎหมายแก่คดีเป็นหน้าที่ของศาล). לפיכך, לבית המשפט הסמכות לאפיין מחדש טענה לפי סעיף 1516(1) כעילה לפי סעיף 1516(6) כאשר העובדות מוכיחות את האחרונה אך לא את הראשונה. שלישית, קרקע שהוענקה בעבר לאישה על ידי בעלה הפכה לרכושה האישי (สินส่วนตัว) לפי סעיף 1471(3), אך כאשר האישה עצמה תבעה רק מחצית מהרכוש הזוגי, בית המשפט לא יכול היה לפסוק בעלות מלאה מעבר למה שטענה (סעיף 142 לקוד סדר הדין האזרחי).

הכלל בענייני טיעונים הוא שתיאור ההתנהגות בכתב התביעה חשוב יותר מהסעיף הספציפי שעליו מסתמכים. בית המשפט יחיל את החוק על העובדות שנטענו. עם זאת, אשמה הדדית מפחיתה את הפיצוי: הפיצוי שנפסק לתובע הופחת מ-600,000 באט ל-300,000 באט, משום שהגירושין נגרמו עקב התנהגות פסולה של שני בני הזוג. זוהי התמונה המשתקפת מבחינה משפטית בפסק הדין Dika 8803/2559 להלן.

Practical takeaway. A foreign spouse considering divorce should not be overly worried about whether the case fits neatly under one subsection. Plead the facts truthfully and let the court sort out the law. Where physical evidence of adultery is hard to obtain (because the events occurred abroad, or because the third party is now out of contact), other evidence — diaries, text messages, photos, contemporaneous emails — can ground a Section 1516(6) finding even if it does not prove Section 1516(1) adultery. Conversely, do not be surprised if your spouse counter-claims and the court finds fault on both sides; that will affect what you can recover, not whether you obtain divorce.

תיק Dika 8803/2559 (2016): אשמה הדדית, מזונות לאחר גירושין וסיווג נכסים

פסק הדין Dika 8803/2559 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 8803/2559) הוא פסק הדין המכונן בענייני מניעת תשלום מזונות לאחר גירושין בשל אשמה הדדית, מתנות למאורס ולבני זוג, וכן לגבי תחולת חזקת הרכוש הזוגי בסעיף 1474, סעיף 3. התובע, מר T., בעל מבוגר ועשיר, והנתבעת, גב' O., אישה צעירה יותר שהייתה לה בעבר בן זוג בשם "Un", התארסו ב-25 במאי 2011 ונשאו ב-6 בדצמבר 2011. לפני החתונה, הבעל רכש בית, מרצדס-בנץ E250 וטויוטה היילוקס, וכולם נרשמו על שם האישה. במהלך הנישואים שילם לה 100,000 באט תאילנדי בחודש עבור הוצאות משק הבית.

הנישואים התפרקו באווירה עוינת במיוחד. האישה שמרה בטלפון שלה קלטת סקס עם בן זוגה לשעבר, און; הבעל גילה זאת. היא הגיבה בהתעללות מילולית גסה במיוחד, שבית המשפט העליון ציטט כלשונה. כמו כן, היא שלחה הודעות SMS שבהן כתבה שהיא עומדת לשכב עם גבר אחר. הבעל, בתורו, נמנע מלהגיע הביתה במשך שבועות, סירב לישון איתה במיטה, נעל את עצמו בחדר האורחים, ומאוקטובר 2013 הפסיק לחזור הביתה או לשלם דמי מזונות.

The Supreme Court reached the following holdings.

דבריה הגסים ביותר של האישה היוו הן לשון הרע חמורה או זלזול לפי סעיף 1516(3), והן מעשים העוינים באופן חמור את הקשר הזוגי לפי סעיף 1516(6).

היעדרותו המתמשכת של הבעל, סירובו לקיים יחסי אישות והפסקת תשלום דמי המזונות מאוקטובר 2013 היו, כל אחד בפני עצמו, מעשים העולים בקנה אחד עם עוינות חמורה כלפי הקשר הזוגי, בהתאם לסעיף 1516(6).

המכוניות, פריטי היוקרה והבית שנרכשו על ידי הבעל ונרשמו על שם האישה לפני הנישואין היו מתנות בין חיים והפכו לרכושה האישי של האישה בהתאם לסעיף 1471(1). ההכרה הפומבית של הבעל במתנות (לרבות פוסטים בפייסבוק) והשימוש הפעיל של האישה בפריטים אישרו את כוונת הנתינה.

עם זאת, פיקדונות חיסכון וכרטיסי הגרלה שנרכשו במהלך הנישואין מכספי משק הבית המשותפים, נחשבו כרכוש משותף על פי סעיף 1474, פסקה 3; האישה לא הוכיחה כי מקורם ברכושה האישי, ולכן היה הבעל זכאי למחצית מהסכום רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה, על פי סעיפים 1532(ข) ו-1533.

כאשר מתן גט מתבצע על בסיס אשמה הדדית, אין לבית המשפט סמכות חוקית לפסוק מזונות לאחר הגירושין (אין בחוק סמכות המוקנית לבית המשפט לקבוע מזונות מסוג זה). סעיף 1526 לקוד האזרחי והמסחרי מניח מראש אשמה חד-צדדית.

התביעה הנגדית, שבה נטען כי הבעל גרם נזק לבית, לא הייתה קשורה במידה מספקת לתביעת הגירושין או לתביעת הפיצויים, ולכן לא הייתה תביעה נגדית כנדרש לפי סעיף 177(3) ל"חוק סדר הדין האזרחי"; האישה רשאית להגיש תביעה נפרדת.

כללים אלה הם בסיסיים וחלים על כל גירושין של בני זוג אמידים או במקרים שבהם המצב הכלכלי מורכב. מתנות בין חיים (inter vivos) בין מאורסים או בני זוג הופכות לרכושו האישי של המקבל; פיקדונות משותפים שנצברו במהלך הנישואין נחשבים כרכוש משותף; אשמה הדדית מובילה לשלילת זכאות למזונות לאחר הגירושין. עורכי דין המייעצים ללקוחות אמידים בנוגע להעברות נכסים לפני הנישואין צריכים לוודא כי כוונת הנתינה מתועדת בבירור בעת ההעברה.

Practical takeaway. Many foreigners marrying in Thailand — whether to a Thai national or to another foreigner — register substantial assets, typically a house, a car, sometimes a condominium, in the other spouse’s name, both because of the Land Code restrictions on foreign ownership of land and to honour the partner. Dika 8803/2559 is the case to understand. Where the transfer happens before marriage and is publicly acknowledged, the asset is the donee’s personal property and stays with them on divorce. Where the transfer happens during marriage and from commingled funds, the asset is presumed marital and is divided equally. Document the source of every meaningful asset at the moment of transfer, in writing, with corroborating bank records, photographs, and (if appropriate) social-media confirmation. A prenuptial agreement registered under Sections 1465 to 1469 at the time of the marriage is the strongest protection; see our article on Thailand prenuptial agreements.

Dika 272/2561 (2018): חיזור אינו עוינות, והסכמתו המינית של הגבר

פסק הדין Dika 272/2561 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 272/2561) עוסק במקרה ההפוך לזה שבפסק הדין Dika 994/2552: בעל תובע גירושין בטענה כי נוכחותה של אשתו במקום עבודתו וניסיונותיה לאתר אותו מהווים מעשים עוינים לפי סעיף 1516(6). שני הצדדים היו רופאי שיניים. הם נישאו לראשונה בשנת 1987, התגרשו, ונישאו בשנית ב-11 באפריל 1991, ונולדו להם שני בנים. הבעל עבר לפוקט בשנת 2012 כדי לפתוח מרפאת שיניים. בשנת 2014 הוא הגיע לבנגקוק כדי ללמוד קורס התמחות. האישה, שפרשה מעבודתה כרופאת שיניים עקב פגיעות בעמוד השדרה שנגרמו לה במהלך ההריון ובעיות בריאות הנפש של בנם הבכור, עקבה אחריו; היא מצאה אותו עם גב' ק., שככל הנראה התגוררו יחד במרפאה בפוקט. האישה הפריעה לעיתים לקורסים שלו; חבריו לכיתה התבדחו ואמרו "אשתך כאן כדי לפקוח עליך עין", דבר שלטענת הבעל גרם לו למבוכה בלתי סבירה. גב' ק. תקפה את האישה בפומבי. הבעל הגיש תביעת גירושין בטענה לקשיים בלתי סבירים לפי סעיף 1516(6); האישה הגישה תביעה נגדית למזונות אישה.

תביעתו של הבעל נדחתה בכל שלושת הערכאות. "העובדה שבן זוג ובן זוגה מופיעים יחד בציבור מפעם לפעם היא דבר שגרתי ונורמלי" (การที่สามีภริยาปรากฏตัวด้วยกันเป็นครั้งคราวย่อมเป็นเรื่องปกติธรรมดา). האישה ניסתה לאתר את בעלה, שנטש אותה למשך שלושה חודשים מבלי ליצור עמה קשר; התנהגותה לא גרמה לנזק חמור. דבר משמעותי במיוחד הוא שהבעל עצמו הודה שקיים יחסי מין עם אשתו פעם אחת במהלך הפרידה. בית המשפט פרסם אמרת אגב בולטת, המהווה שיקוף דוקטרינרי של Dika 302/2559: "יחסי מין בין גבר לאישה מחייבים בהכרח הסכמה הדדית; במיוחד עבור גבר, ללא הסכמתו קשה לקיים יחסי מין" (การมีเพศสัมพันธ์ระหว่างชายหญิงย่อมต้องมีความยินยอมพร้อมใจ โดยเฉพาะฝ่ายชายหากไม่ยินยอมพร้อมใจ ย่อมยากที่จะมีเพศสัมพันธ์ได้). הדוקטרינה הפריכה את טענת הבעל כי האישה אילצה אותו לקיים יחסי מין במהלך הפרידה.

בנוגע לתביעת הנגד שהגישה האישה, הורה בית המשפט לבעל לשלם לה דמי מזונות (ค่าอุปการะเลี้ยงดู) בסך 20,000 באט תאילנדי לחודש, בהתאם לסעיף 1461, סעיף קטן 2, בקריאה משולבת עם סעיף 1598/38 לקוד האזרחי והמסחרי. הבעל הרוויח בין 200,000 ל-300,000 באט לחודש; לאישה לא היה הכנסה. בית המשפט קבע גם כי על פי סעיף 155 לחוק סדר הדין בבתי משפט לענייני משפחה ונוער משנת 2553, תביעות למזונות אישה או ילדים פטורות מאגרות בית משפט; בית המשפט קמא גבה בטעות 200 באט מהאישה, סכום שיש להחזיר לה.

הכלל הוא שבן זוג המבקש לאתר בן זוג נעדר או נעלם אינו מבצע מעשה עוינות לפי סעיף 1516(6). אי-נוחות רגילה של בן הזוג הנרדף אינה מספיקה כדי לעמוד בסף החומרה הנדרש. פסק הדין מאשר גם שני כללים פרוצדורליים חשובים: מזונות בן זוג במהלך הנישואין ניתנים לאכיפה באופן עצמאי מהגירושין לפי סעיף 1461, פסקה 2, ותביעות למזונות פטורות מאגרות בית משפט לפי חוק סדר הדין בבתי המשפט לענייני משפחה ונוער.

Practical takeaway. A foreign spouse who has been deserted by a Thai partner can file for spousal maintenance under Section 1461 paragraph two and Section 1598/38 immediately, without filing for divorce, and without paying court fees. If you are dependent on your spouse’s income (which many foreign spouses are, particularly where the visa structure leaves them unable to work in Thailand), this is a powerful remedy that can keep the family financially stable while the substantive divorce question is negotiated or litigated.

דיקה 4104/2564 (2021): גירוש הוא מעשה עוינות; טיולים משפחתיים אינם מהווים סליחה

פסק הדין Dika 4104/2564 (פסק הדין של בית המשפט העליון מס' 4104/2564), פסק הדין האחרון במאגר הנבחן, מאגד את הדוקטרינה של סעיפים 1516(6), 1518 ו-1584/1 במסגרת עובדתית ברורה. התובעת, אחות מרדימה ועובדת ממשלתית, נישאה לנתבע, מוכר כרטיסי לוטו, ב-9 במאי 2006. לשניים נולדו שני בנים. ביולי 2012 גילתה התובעת, באמצעות התיק הרפואי של גב' ר' שאושפזה בבית החולים שלה לצורך ניתוח קיסרי, כי הנתבע הוא אבי ילדה של גב' ר'. הצדדים רבו ונפרדו. באמצע שנת 2014 ביקש הבעל פיוס והאישה חזרה. במאי 2017 גרש הבעל את התובעת ואת בתה (ממערכת יחסים קודמת) מהבית. באוקטובר ובדצמבר 2017 יצאו ההורים לטיולים של לילה עם שלושת הילדים, תוך שהם חולקים חדרים — לדברי הנתבע, את אותה המיטה. האישה תבעה גירושין וסמכות הורית בלעדית על שני הבנים.

בית המשפט העליון קבע:

גירוש הוא מעשה עוינות. "העובדה שהנתבע גרש את התובע מהבית יש לראות בה מעשה של עוינות חמורה כלפי הקשר הזוגי בין בני הזוג" ( việc被告驱逐原告出家，应视为被告对夫妻关系实施了严重敌对行为). תנאי סעיף 1516(6) התקיימו.

קשר משפחתי מוגבל לאחר הפרידה, למען טובת הילדים, אינו מהווה סליחה לפי סעיף 1518. שני הטיולים המשפחתיים שכללו לינה היו "לא יותר מאשר דאגה להעניק לילדים חום הורי הולם; אין בכך די כדי לראות בכך שהתובעת סלחה לנתבע" (เป็นเพียงการดูแลให้ความอบอุ่นแก่บุตรตามสมควรเท่านั้น ยังไม่เพียงพอให้ถือว่าเป็นการที่โจทก์ได้ให้อภัยจำเลย).

מבחן טובת הילד העניק לאם את הסמכות ההורית הבלעדית על שני הבנים. משכורתה הממשלתית של האם הייתה יציבה יותר מהכנסותיו של האב ממכירת כרטיסי לוטו; היא הייתה זו שסיפקה את התמיכה הכלכלית בפועל לשני הבנים; הבן שגר איתה התנהג היטב והיה מעורב בלימודים, בעוד שהבן שגר עם האב הפך לתוקפני והיה נוטה להיעדר מבית הספר; יחסי האחים ויחסיו עם אחותו החורגת תמכו במגורים משותפים עם האם. האב שומר על זכותו לקשר סביר בהתאם לסעיף 1584/1 לקוד האזרחי והמסחרי.

הכלל הוא כי גירוש בן זוג מבית המגורים המשותף מהווה כשלעצמו מעשה עוין חמור לפי סעיף 1516(6), וקיום קשר משפחתי מצומצם לטובת הילדים אינו מהווה סליחה מפורשת. פסק הדין מאשר כי בית המשפט ממשיך לפרש את סעיף 1518 באופן מצומצם ואת סעיף 1516(6) באופן מרחיב, כאשר ההתנהגות הנטענת אינה עולה בקנה אחד עם המשך חיי הנישואין.

Practical takeaway. Foreign spouses who have been told to leave the marital home — often a house registered in the other spouse’s name, sometimes after years of paying its mortgage — should not interpret the expulsion as a fait accompli. It is a divorce ground. If you have left, document the date, the manner, and the cause; keep police logs and witness contacts where applicable. If you continue to see the children for outings, sleepovers, or family events, that is not legal forgiveness of the expulsion; you have not lost your right to file. The case rewards spouses who continue to support their children while preserving their legal options.

סיכום: מפת הדוקטרינה

כאשר קוראים את 15 פסקי הדין יחד, הם מציירים מפה דוקטרינרית קוהרנטית של גירושין שיפוטיים בתאילנד. ניתן לצמצם את המפה ל-12 כללים מעשיים, שכל אחד מהם יכול עורך דין ליישם בייעוץ ובניהול הליכים משפטיים.

דוקטרינה	הסמכות המובילה	כלל אופרטיבי
ההגדרה הקנונית של "מעשים עוינים" בסעיף 1516(6)	דיקה 5347/2538	התנהגות המפריעה לחיי המשפחה התקינים של בני הזוג או מעכבת את מגוריהם המשותפים, כגון התנהגות העלולה לגרום נזק גופני או נפשי.
הסף להגדרת "עלבון חמור" לפי סעיף 1516(3)	דיקה 2092/2519; דיקה 4402/2558	חבלות קלות ועלבונות מקומיים המושמעים מתוך קנאה אינם נחשבים; ההקשר הוא המכריע.
דוקטרינת העוולה המתמשכת לפי סעיף 1529	דיקה 2232/2535	כל עוד נמשכת העבירה (למשל, נישואים כפולים), תקופת ההתיישנות אינה מתחילה.
הסעיף הנוגע למזונות בתוספת נימוקים אחרים בסעיף 1516(6)	דיקה 3608/2531	אי-מתן תמיכה, בשילוב עם התנהגות אחרת הגורמת לבן הזוג קשיים בלתי סבירים, מהווה עילה מספקת.
ביטול מותנה לעומת מחילה לפי סעיף 1518	דיקה 173/2540; דיקה 4104/2564	ביטול תביעה קודמת על סמך הבטחתו של הצד השני לתקן את דרכיו אינו סליחה; יציאות משפחתיות למען הילדים אינן סליחה.
דוקטרינת "הידיים הנקיות" אינה שוללת את הזכות לעתור	דיקה 195/2543	בן זוג שהתנהגותו מהווה עילה לגירושין מצד בן הזוג השני יכול בכל זאת להגיש תביעה; הסעד הוא תביעה שכנגד.
סמכותו של בית המשפט לפעול מיוזמתו בענייני מזונות ילדים	דיקה 3494/2547	בית המשפט חייב לקבוע את דמי המזונות בעת מתן פסק דין לגירושין, גם בהיעדר בקשה מפורשת לכך.
ערנות הדדית אינה עוינות	דיקה 994/2552; דיקה 272/2561	בן זוג הכותב תלונות, רודף או מלווה את בן הזוג האחר אינו מבצע מעשה עוינות לפי סעיף 1516(6).
תאריך תחילת תוקף דמי המזונות לאחר הגירושין	דיקה 4532/2556	מזונות לפי סעיף 1526 מתחילים בתאריך שבו פסק הדין לגירושין הופך לסופי.
אוטונומיה מינית בנישואין ואונס	דיקה 302/2559; דיקה 272/2561	כל יחסי מין מחייבים הסכמה חופשית ומפורשת של שני בני הזוג; יחסי מין בכפייה מהווים אונס על פי סעיף 276 לחוק העונשין.
סמכותו של בית המשפט לשנות את אופי העילה	דיקה 820/2559	על התובע רק לפרט את העובדות בבהירות; ההגדרה המשפטית היא באחריות בית המשפט.
Bilateral-fault bar to post-divorce alimony; pre-marriage gifts	דיקה 8803/2559	אשמה הדדית שוללת את הזכות למזונות לפי סעיף 1526; העברות שנעשו לפני הנישואין על שם המקבל נחשבות למתנות ולרכוש אישי; פיקדונות שהופקדו במשותף במהלך הנישואין נחשבים כרכוש משותף.

Do You Have Grounds for Divorce? Common Scenarios for Foreign Spouses in Thailand

The doctrine above is precise, but precision is only useful when it answers the question a real person is asking. Most foreign spouses come to our firm not to debate the meaning of “ปฏิปักษ์ต่อการเป็นสามีภริยาอย่างร้ายแรง” in the abstract, but to ask whether what they have lived through, or what they are about to admit to, will let them out of the marriage under Sections 1516(3) and 1516(6). The scenarios below are drawn from recurring fact patterns in our practice — whether the marriage is between a foreigner and a Thai national or between two foreigners with a sufficient connection to Thailand. Each is mapped to the relevant subsection and to the leading Supreme Court authority. The scenarios are not exhaustive; a careful conversation with counsel is always the right next step. But they provide a working map of where the law currently stands and what to do next.

Your Spouse Has Subjected You to Sexual Coercion

If your spouse is forcing or coercing intercourse, the case is foundationally clear under Dika 302/2559: forced intercourse within marriage is the torture of the body or mind within Section 1516(3) and the commission of acts seriously hostile to the conjugal relationship within Section 1516(6), and is also rape under Penal Code Section 276. The immediate steps are physical safety, a police report, medical certification of any injury, and, where appropriate, a protection order under the Domestic Violence Victim Protection Act B.E. 2550 (2007). These steps protect you and create the evidential foundation for the subsequent divorce. A criminal conviction is not a prerequisite for divorce; the civil court can find the conduct proved on the ordinary civil standard. A criminal complaint, however, is highly persuasive and is normally pursued in parallel.

Your Spouse Has Physically Harmed You

Section 1516(3) requires serious harm. Dika 2092/2519 establishes that minor bruising healing in a week does not clear the threshold. Real injuries — fractures, hospitalisations, recurring assaults, weapon use, injuries requiring police involvement — do. The evidential record is everything: photographs taken at the moment of injury, medical certificates from the same day, police daily logs, witness statements, neighbours’ accounts, prior protection orders. Where physical violence is part of a pattern that also includes psychological control, sexual coercion, or financial neglect, the case is also available under Section 1516(6), and the patterns of intimidation reinforce the seriousness of each individual incident. The Domestic Violence Victim Protection Act B.E. 2550 should be considered in parallel with divorce.

Your Spouse Is Constantly Insulting or Abusive but Has Not Hit You

Verbal and psychological abuse can ground divorce, but only where it crosses the seriousness threshold of Section 1516(3) (serious insult of the spouse or the spouse’s ascendants) or accumulates into hostility under Section 1516(6). Dika 4402/2558 shows that occasional rough language or culturally familiar vernacular is not enough. Dika 8803/2559, by contrast, shows that extraordinary verbal abuse — repeated, public, demeaning of the spouse’s body and dignity, accompanied by threats of further misconduct — does clear the threshold. The right strategy is to keep contemporaneous records: dated voice recordings where lawfully obtained, screenshots of messages, witness accounts, and a written timeline. A single bad evening will not succeed. A pattern of escalating, demeaning, and public abuse will.

Your Spouse Has Refused to Provide You Maintenance

Section 1461 paragraph two of the Civil and Commercial Code obliges each spouse to support the other according to ability and condition. Where one spouse has stopped contributing to the household and the other is in financial difficulty as a result, two remedies run in parallel. The first is an action for spousal maintenance during marriage under Section 1461 paragraph two and Section 1598/38, exempt from court fees under Section 155 of the Family and Juvenile Court Procedure Act (Dika 272/2561). The second is divorce under Section 1516(6) on the maintenance-plus-other-grounds formulation in Dika 3608/2531: failure to support, combined with other conduct causing the other spouse undue hardship, makes ongoing cohabitation unreasonable. A foreign spouse without independent income — particularly one whose visa precludes employment in Thailand — can pursue the maintenance action immediately, and then file for divorce when the conduct has accumulated enough other grounds.

Your Spouse Has Expelled You from the Family Home

Dika 4104/2564 is directly on point. Expulsion is hostility within Section 1516(6). Where the spouse who owns or controls the house orders you to leave, the act itself is the ground; you do not need additional misconduct. Document the date and the manner of the expulsion, including any witnesses, any change in the door locks, and any communications surrounding it. Notify a friend or counsel by message or email at the moment of expulsion so there is a contemporaneous timestamp. If you return to see the children for outings or family events, that is not legal forgiveness; it is residual co-parenting (Dika 4104/2564).

Your Spouse Has Become Romantically Engaged with Another Person

Where your spouse’s emotional energy and behaviour are directed at a third person — diary entries, intimate messages, romantic photographs, gifts, repeated unexplained absences with the third person, joint social-media presence — the case is available under Section 1516(6) as acts seriously hostile to the conjugal relationship, even where you cannot prove physical adultery. Dika 820/2559 is the leading authority: the Supreme Court found that diary entries documenting the wife’s romantic love for another man would “cause the family to disintegrate and lose normal happiness; the other spouse must suffer; this is undue trouble” (ย่อมทำให้ครอบครัวแตกแยกขาดความปกติสุข อีกฝ่ายหนึ่งต้องมีความทุกข์ทรมาน ถือว่าได้รับความเดือดร้อนเกินควร). The Court further held that the plaintiff need only plead the facts; the legal characterisation is for the court. Documentary evidence (diaries, messages, photographs, gift records, witnesses) is decisive.

Your Spouse Is Openly Maintaining a Separate Household with Another Partner

Where your spouse is openly maintaining a second household — paying rent or mortgage for another partner, openly raising children with that partner, attending family events or being publicly photographed with that partner — the open and continuing nature of the conduct makes the case under Section 1516(6) particularly strong. Dika 2232/2535 confirms that conduct of this kind is acts seriously hostile to the conjugal relationship; the continuous-tort doctrine means the one-year limitation period under Section 1529 has not begun to run, so the years during which you tried to keep the family together do not bar the action. Documentary evidence — school enrolment records naming both partners, hospital records, joint social-media posts, photographs of family events, lease documents, bank transfers, witness testimony from neighbours or staff — is decisive. The action should be filed before the second household is dissolved, because once the continuing conduct ends the limitation clock starts.

Your Spouse Has Abandoned the Home and Stopped All Contact and Maintenance

Where your spouse has effectively walked out of the family — refusing all calls, refusing maintenance, refusing to return to the matrimonial home — the case is available under Section 1516(6) on the maintenance-plus-other-grounds formulation in Dika 3608/2531. The combined failure to maintain and pattern of total absence is itself hostile conduct that makes ongoing cohabitation unreasonable. Dika 8803/2559 confirms that chronic absence, refusal of conjugal cohabitation, and cessation of maintenance are independently acts seriously hostile under Section 1516(6). The right strategy is to document the absence carefully: copies of unanswered messages, bank statements showing the absence of household contributions, witness statements from neighbours or staff, and police reports if any property has been removed without your consent.

You Are Considering Reconciliation but Want to Preserve Your Options

Dika 173/2540 and Dika 4104/2564 are the leading authorities. Reconciliation is not legally fatal, but it has to be handled carefully to avoid the Section 1518 forgiveness bar. The safe practice is to record the conditions in writing — typically a short signed letter or an exchange of messages — confirming exactly what the other spouse has agreed to (no further contact with the third party, payment of agreed maintenance, return to the matrimonial home, attendance at counselling). If the conditions are kept, you have lost nothing. If they are broken, the original cause of action survives. Spouses who reconcile in silence run the risk that their tolerance will later be read as forgiveness.

You Yourself Have Something to Hide

Dika 195/2543 confirms that you can sue even if you yourself have given the other spouse a ground for divorce. But the other side can counter-sue, and bilateral fault has financial consequences. Dika 820/2559 reduced compensation from THB 600,000 to THB 300,000 on bilateral-fault grounds. Dika 8803/2559 confirmed that, where divorce is granted on bilateral fault, post-divorce alimony under Section 1526 is unavailable. Before filing, sit down with counsel and audit the full ledger — what your spouse has done, what you have done, what evidence exists on each side, what each of you stands to gain or lose. The right strategy is rarely to race to the court door; it is to assess the position calmly and then act decisively.

Your Foreign Marriage Was Never Registered in Thailand

The fifteen judgments above all involved marriages registered in Thailand. Where the marriage was registered abroad and never recorded in the Thai civil registry, mutual-consent divorce at the amphoe is generally not available, but judicial divorce in the Thai Juvenile and Family Court remains available provided one spouse is domiciled in Thailand or the marriage has sufficient connection to the kingdom. Sections 1516(3) and 1516(6) apply in the ordinary way. A Thai judgment recognised abroad may or may not be effective in the country where the marriage was registered; cross-border recognition of Thai divorce judgments is handled case-by-case under foreign law and is increasingly common. For an in-depth treatment, see our companion article on divorce in Thailand with a foreign marriage certificate.

You Hold Substantial Assets and Want to Protect Them

The single most important pre-divorce question for asset-holding foreign spouses is the characterisation of property. Dika 8803/2559 and Dika 820/2559 together set the rules: property gifted to the donee before marriage is personal property (Section 1471(1)); property gifted to the donee during marriage is also personal property (Section 1471(3)); inheritances received during marriage are personal property unless the gift document declares otherwise (Section 1471(3) and Section 1474); assets purchased during marriage from commingled funds are presumed marital and divided equally (Section 1474 paragraph three and Section 1533). Foreign spouses holding pre-marriage assets abroad should preserve documentary records showing the assets were acquired before the Thai marriage and have been kept segregated since. Where the marriage involves a property purchase in the spouse’s name to satisfy the Land Code restrictions on foreign ownership, the source of the funds and any donative intent should be documented in writing at the time of transfer. A prenuptial agreement registered with the marriage at the amphoe under Sections 1465 to 1469 is, by some distance, the strongest single protection.

You Want to Take or Keep the Children Outside Thailand

Parental authority is governed by Sections 1520 to 1522 and Sections 1564 to 1566. Where the marriage is dissolved, the court fixes parental authority on the best-interests standard. Dika 4104/2564 shows the relevant factors: income stability, the children’s current welfare and behaviour, the value of keeping siblings together, the parent’s availability to care for the child. The non-custodial parent retains a right of reasonable contact under Section 1584/1. Where a child is wrongfully removed from Thailand to a country party to the Hague Convention on the Civil Aspects of International Child Abduction (or vice versa), the Convention on Civil Aspects of International Child Abduction Act B.E. 2555 (2012) provides the Hague return procedure, with the Department of Children and Youth, Ministry of Social Development and Human Security, as the Thai Central Authority. For a detailed analysis, see our companion article on parental authority over minor children in Thailand.

כיצד Juslaws & Consult יכולים לעזור

Juslaws & Consult is an English-speaking Thai law firm with offices in Bangkok and Phuket. Our family-disputes practice represents foreign spouses, Thai nationals, and international families through every stage of dissolution: pre-action assessment of whether a ground for divorce is available and likely to succeed, evidence-gathering and witness preparation, conciliation and mediation under the Family and Juvenile Court Procedure Act, mutual-consent divorce registration at the amphoe, contested judicial divorce in the Juvenile and Family Courts, prenuptial and postnuptial planning under Sections 1465 to 1469, child-custody and Hague Convention applications, recognition of foreign divorce judgments, and complex marital-property liquidations. Where the marriage has significant business or property assets at stake, we coordinate with our civil-litigation team, our business and commercial team, our property and investment team, and our corporate due-diligence specialists so the divorce is handled in the context of the entire economic picture.

Most foreign spouses who come to us are not ready to file the day they walk in. They want to understand whether they have grounds, what evidence they need, what their spouse might counter-claim, how the children will be handled, and what they will be left with at the end. We provide that assessment in plain English, in a single confidential meeting, and we leave the timing of any further step to you. If you are considering divorce, have been served with a divorce petition, are negotiating a reconciliation, or simply want to understand your position before any action is taken, please contact us through our contact page.

שאלות נפוצות

How do I know if I have grounds for divorce in Thailand?

For the category of conduct most often litigated in contested divorces, you have grounds if your spouse’s behaviour fits either Section 1516(3) of the Civil and Commercial Code, which covers serious harm or torture to the body or mind and serious insult of the spouse or the spouse’s ascendants, or Section 1516(6), which covers failure to provide proper maintenance and acts seriously hostile to the relationship as spouses, and you can prove the conduct on a preponderance of credible evidence. Section 1516(6) is the most flexible of the two and covers everything from financial neglect to expulsion from the matrimonial home, from emotional infidelity recorded in a diary to the maintenance of a separate household with another partner. Section 1516(3) is the natural companion provision where the conduct involves physical harm, sexual coercion, or serious verbal contempt. The fifteen Supreme Court judgments analysed above show how the courts apply both provisions in practice.

מהו הגורם השכיח ביותר לגירושין בתאילנד?

בפער ניכר, סעיף 1516(6) לקוד האזרחי והמסחרי, העוסק באי-מתן מזונות נאותים ובמעשים העוינים באופן חמור את הקשר הזוגי. 12 מתוך 15 פסקי הדין של בית המשפט העליון המנותחים במאמר זה נסובים על סעיף קטן (6), לבדו או בשילוב עם סעיף קטן אחר. בית המשפט השתמש בסעיף קטן (6) כדי לכלול אונס בתוך הנישואין (Dika 302/2559), גירוש מבית הזוגיות (Dika 4104/2564), מגורים משותפים גלויים עם בן זוג אחר (Dika 2232/2535), ובגידה רגשית (Dika 820/2559) לתחום העוולות הזוגיות המוכרות על ידי בית המשפט. ההגדרה הקנונית היא הנוסח המפורט בפסק הדין Dika 5347/2538: התנהגות המפריעה לחיי המשפחה הנורמליים של בני הזוג, או מעכבת את מערכת היחסים שלהם כזוג, באופן העלול לגרום נזק גופני או נפשי.

מהו המועד האחרון להגשת בקשה לגירושין בתאילנד?

Section 1529 of the Civil and Commercial Code sets a one-year limitation period for divorce actions based on Section 1516(3) or Section 1516(6), running from the day the claimant knew or ought to have known the facts on which the claim is based. Dika 2232/2535 confirms, however, that where the underlying misconduct is itself continuous — open cohabitation with a third party, sustained financial neglect, an ongoing pattern of psychological abuse, repeated sexual coercion — the limitation period does not begin to run until the misconduct ends. A spouse who has tolerated misconduct for years to keep the family together is not, on that account alone, time-barred.

האם סליחתו של בן זוגי מבטלת את זכותי להתגרש?

סעיף 1518 לקוד האזרחי והמסחרי קובע כי הזכות לתבוע גירושין מתבטלת כאשר בן הזוג הזכאי לתבוע ביצע מעשה המעיד על סליחה על המעשה שגרם להיווצרות הזכות. בפסק הדין Dika 173/2540 נקבע כי תביעת גירושין קודמת שנמשכה, בתנאי שהנתבע התחייב לתקן את דרכיו, אינה מהווה סליחה אם הנתבע מפר את התחייבותו; עילת התביעה מתחדשת. בפסק הדין Dika 4104/2564 נקבע כי קשר משפחתי מוגבל לאחר הפרידה לטובת הילדים, כגון טיולים של לילה עם הילדים, אינו מהווה סליחה מפורשת. לשם הבהירות, בני זוג המנהלים משא ומתן על פיוס צריכים לתעד את המעמד המשפטי של הפיוס בכתב, רצוי בסיוע עורך דין.

האם ניתן לתבוע אותי בגירושין אם אני עצמי הייתי בוגד?

כן. פסק הדין Dika 195/2543 מאשר כי דוקטרינת "הידיים הנקיות" אינה מונעת זכות עמידה בדיני הגירושין התאילנדיים. בן זוג שהתנהגותו שלו מהווה עילה לתביעת גירושין מצד בן הזוג האחר, רשאי בכל זאת להגיש תביעה. הסעד העומד לרשות בן הזוג הנפגע הוא הגשת תביעה נגדית, ולא מניעת התביעה. אשמה הדדית משפיעה על הסעד: פסק הדין Dika 820/2559 הפחית את הפיצוי מ-600,000 באט ל-300,000 באט על בסיס אשמה הדדית, ופסק הדין Dika 8803/2559 אישר כי כאשר מתן גט מתבצע על בסיס אשמה הדדית, לבית המשפט אין סמכות חוקית לפסוק מזונות לאחר הגירושין לפי סעיף 1526.

מה נחשב כעלבון או פגיעה "חמורים" לפי סעיף 1516(3)?

רף החומרה לפי סעיף 1516(3) הוא תלוי-הקשר ומקיף. בפסק הדין Dika 2092/2519 נקבע כי חבורות "בגודל של לימונים קטנים" שהחלימו תוך שבעה ימים אינן מהוות "פגיעה בגוף" לפי סעיף 295 לחוק העונשין, ולכן אינן עולות כדי פגיעה לפי סעיף 1516(3). בתיק Dika 4402/2558 נקבע כי עלבונות בשפה המקומית, כגון "บัก" ו-"อี" בשילוב עם "แก่", אינם מהווים בהכרח זלזול חמור, במיוחד כאשר הנישואין ארוכים והצד הפוגע היה מסור בדרך כלל. בית המשפט שוקל את משך הנישואין, את ההיסטוריה ההדדית של הטיפול ההדדי בין הצדדים, את הפרובוקציה שבבסיס העניין ואת הרקע התרבותי של השפה. מילים בלבד אינן מספיקות לרוב; נזק גופני חמור, הנתמך בראיות רפואיות, מתקבל ביתר קלות.

האם אונס בתוך הנישואין מהווה עילה לגירושין בתאילנד?

כן. פסק הדין Dika 302/2559 מהווה תקדים משפטי מכריע. בית המשפט העליון קבע כי אף על פי שעל בני זוג לקיים יחסי אישות על פי סעיף 1461, פסקה 1, לקוד האזרחי והמסחרי, כל יחסי מין חייבים להתבצע בהסכמה חופשית של שני בני הזוג. אם אחד מבני הזוג אינו מסכים, השני אינו יכול לכפות יחסי מין; יחסי מין בכפייה מהווים אונס לפי סעיף 276 לחוק העונשין ומהווים גם עילה לגירושין לפי סעיפים 1516(3) (אכזריות נפשית) ו-1516(6) (מעשים העוינים את הקשר הזוגי). פסק הדין מביא את החוק התאילנדי לקנה אחד עם התיקונים משנת 2007 לחוק העונשין, שבטלו את החריג ההיסטורי של אונס בתוך הנישואין. בפסק הדין Dika 272/2561 יושם אותו היגיון בכיוון ההפוך, וקבע כי לא ניתן לכפות בקלות על גבר לקיים יחסי מין בניגוד לרצונו.

מה אם בן/בת הזוג שלי מסרב/ת לשלם לי דמי מזונות?

סעיף 1461, פסקה 2, לקוד האזרחי והמסחרי מחייב כל אחד מבני הזוג לספק מזונות סבירים לבן הזוג השני בהתאם ליכולתו ולמצבו. פסק הדין Dika 272/2561 אישר כי בת זוג מובטלת, שאינה מסוגלת לפרנס את עצמה בדרך אחרת, זכאית למזונות מבן הזוג העובד בהתאם לסעיף 1461, פסקה 2, בקריאה משולבת עם סעיף 1598/38. בית המשפט הורה לבעל לשלם לאשתו 20,000 באט בחודש. תביעות מזונות פטורות מאגרות בית משפט לפי סעיף 155 לחוק סדר הדין בבתי משפט לענייני משפחה ונוער, B.E. 2553, נקודה מעשית חשובה שלעתים קרובות נעלמת מעיניהם של בעלי הדין שאינם עורכי דין. אי-תשלום מזונות מתמשך, בשילוב עם התנהגות עוינת אחרת, עומד גם הוא בתנאי הראשון של סעיף 1516(6) (Dika 3608/2531; Dika 8803/2559).

כיצד נקבעת דמי המזונות לאחר גירושין בתאילנד?

סעיפים 1521 ו-1522 לקוד האזרחי והמסחרי מסמיכים את בית המשפט להורות על תשלום דמי מזונות חודשיים לילד, בהתאם ליכולתו הכלכלית של כל הורה ולצרכי הילד. פסק הדין Dika 3494/2547 אישר כי כאשר מתן גט מתבצע על ידי פסק דין של בית המשפט, על בית המשפט לקבוע דמי מזונות מיוזמתו, גם אם הבקשה לא תבעה זאת במפורש; חובת המזונות ההורית לפי סעיף 1564 אינה ניתנת לוויתור. כלל זה אינו חל על גירושים בהסכמה הדדית במחוז, שם על הצדדים להסכים על דמי המזונות בכתב לפי סעיף 1520. דמי המזונות משולמים עד שהילד מגיע לגיל 20, אך ניתן להאריך את תקופת התשלום אם הילד לומד במוסד להשכלה גבוהה או אינו מסוגל לפרנס את עצמו בשל נכות. ניתן לשנות את תנאי המזונות במקרה של שינוי מהותי בנסיבות לפי סעיף 1598/38.

כיצד נקבעת סמכות ההורות על ילדים קטינים במסגרת גירושין בתאילנד?

סעיף 1520 לקוד האזרחי והמסחרי קובע כי בגירושין בהסכמה הדדית, על ההורים להסכים בכתב על מימוש הסמכות ההורית על כל ילד. בהיעדר הסכמה, או במקרה של גירושין במחלוקת, בית המשפט לנוער ולמשפחה קובע את הסמכות ההורית על סמך טובת הילד, בהתבסס על דו"ח של עובד סוציאלי בהתאם לסעיף 11 לחוק סדר הדין בבתי המשפט לנוער ולמשפחה. פסק הדין Dika 4104/2564 מפרט את הגורמים: יציבות הכנסה, רווחתו והתנהגותו הנוכחית של הילד, חשיבות השמירה על אחים יחד, וזמינות ההורה לטפל בילד. ההורה שאינו משמורן שומר על זכות ביקור לפי סעיף 1584/1. לניתוח מקיף של הפסיקה בנושא סמכות הורית, ראו את המאמר הנלווה שלנו על סמכות הורית על ילדים קטינים בתאילנד.

כיצד מחולק הרכוש הזוגי לאחר גירושין בתאילנד?

Marital property (sin somros, สินสมรส) under Section 1474 of the Civil and Commercial Code is divided equally between the spouses under Section 1533. Personal property (sin suan tua, สินส่วนตัว) under Section 1471 remains with its owner. Dika 8803/2559 establishes important rules on characterisation: property given by one party to the other before marriage and registered in the donee’s name is a gift inter vivos and is personal property under Section 1471(1); deposits and investments made during marriage from commingled household funds are presumed marital under Section 1474 paragraph three, and the spouse asserting personal-property status carries the evidential burden. Dika 820/2559 confirms that gifts between spouses (Section 1471(3)) become the donee’s personal property. The date of valuation for division by court judgment is the date of filing for divorce under Section 1532(ข)).

מתי מתחיל תשלום דמי המזונות לאחר הגירושין על פי סעיף 1526?

פסק הדין בעניין Dika 4532/2556 מהווה את הקביעה הסופית. תשלום המזונות לאחר הגירושין (ค่าเลี้ยงชีพ) לפי סעיף 1526 לקוד האזרחי והמסחרי מתחיל בתאריך שבו הגירושין נכנסים לתוקף, בהתאם לסעיף 1531, סעיף קטן 2. כאשר התיק נמצא בערעור בבית המשפט העליון, הגירושין נכנסים לתוקף בתאריך הקראת פסק הדין של בית המשפט העליון; לפיכך, דמי המזונות מתחילים מאותו תאריך, ולא מתאריך פסק הדין הקודם של בית המשפט לערעורים. בן זוג התלוי בדמי המזונות לפרנסתו לאחר הגירושין צריך לתכנן את הפער בין המשפט לבין כניסתו לתוקף.

מהי ההשלכה של ביטול תביעת גירושין שהוגשה בעבר?

בפסק הדין Dika 173/2540 נקבע כי נסיגה המבוססת על התחייבות מותנית של הנתבע אינה מהווה ויתור במובן סעיף 1518 לקוד האזרחי והמסחרי. אם התנאי (בדרך כלל התחייבותו של הנתבע להימנע מהתנהגות פסולה נוספת) הופר, עילת התביעה מתחדשת, והתובע רשאי לתבוע שוב על סמך העובדות המקוריות. לעומת זאת, נסיגה ללא תנאי עשויה להתפרש כויתור, ועלולה למנוע תביעה שנייה על בסיס אותם עובדות. בני זוג המנהלים משא ומתן על הסדר צריכים לתעד את תנאיהם בכתב.

Can the court grant divorce on a ground I did not specifically pleaded?

כן. פסק הדין Dika 820/2559 מאשר כי על התובע רק לטעון את העובדות בבהירות; ההגדרה המשפטית של המקרה היא באחריות בית המשפט. כאשר התובע טוען עובדות המתאימות לסעיף משנה אחר בסעיף 1516 מזה שהוזכר, בית המשפט יחיל את החוק על העובדות שנטענו. הלקח הוא כי תיאור ההתנהלות בבקשה חשוב יותר מהסעיף הספציפי שצוטט. עם זאת, בית המשפט לא ייתן סעד מעבר למה שנטען לפי סעיף 142 לקוד סדר הדין האזרחי; כאשר רכוש אישי מאופיין בטעות כרכוש משותף, התובע עלול לאבד את החלק הגדול יותר.

I am a foreign spouse without a Thai work permit. Can I still claim maintenance from my Thai spouse?

Yes. Section 1461 paragraph two of the Civil and Commercial Code obliges each spouse to support the other according to ability and condition. A foreign spouse who cannot work in Thailand because of visa or work-permit restrictions is in exactly the position the maintenance provision is designed to address. Dika 272/2561 ordered THB 20,000 per month from a dentist husband earning THB 200,000 to THB 300,000 per month to his unemployed wife. The court calibrates the amount to the paying spouse’s means and the receiving spouse’s reasonable needs in line with the standard of living during the marriage. Maintenance claims are exempt from court fees under Section 155 of the Family and Juvenile Court Procedure Act.

My spouse owns the house we live in. Can they simply throw me out?

Not without legal consequence. Dika 4104/2564 holds that expulsion from the matrimonial home is itself an act seriously hostile to the conjugal relationship under Section 1516(6). The registered owner remains the registered owner (and foreigners cannot own land directly under the Land Code, so in mixed marriages the land is normally in the Thai spouse’s name), but the act of expelling the other spouse is a divorce ground. It does not lose you the right to claim half of any marital property accumulated during the marriage, including the value of improvements to the land paid for from marital funds. Document the expulsion thoroughly and contact counsel immediately.

My foreign marriage was not registered in Thailand. Can I still get divorced here?

Yes, through the Juvenile and Family Court rather than the amphoe. Mutual-consent divorce at the amphoe is generally not available where the marriage is not in the Thai civil registry. Judicial divorce, however, is available provided one spouse is domiciled in Thailand or the marriage has sufficient connection to the kingdom. Sections 1516(3) and 1516(6) apply in the ordinary way, and the resulting Thai judgment can be presented for recognition in the country where the marriage was registered subject to that country’s recognition rules. For a fuller treatment, see our companion article on divorce in Thailand with a foreign marriage certificate.

Will I be able to take the children with me if I leave Thailand?

Permanent relocation of a child abroad is a question of parental authority. If both parents jointly hold parental authority, both must consent to a permanent move; if the court has granted sole exercise of parental authority to one parent, that parent may relocate but the other parent retains contact rights under Section 1584/1. Where a child is wrongfully removed to a country party to the 1980 Hague Convention on the Civil Aspects of International Child Abduction, the Convention return procedure applies, with the Department of Children and Youth at the Ministry of Social Development and Human Security as the Thai Central Authority. Foreign parents considering relocation should obtain an explicit court order before they move, not after. For a detailed analysis of the Thai law on parental authority, see our companion article on parental authority over minor children in Thailand.

כמה זמן נמשך הליך גירושין במחלוקת בתאילנד?

גירושין בהסכמה הדדית במחוז (אמפו) מסתיימים ביום שבו שני בני הזוג מתייצבים עם המסמכים הנדרשים. גירושין במחלוקת בבית המשפט לנוער ולמשפחה נמשכים בדרך כלל בין שישה ל-18 חודשים עד לפסק דין בערכאה הראשונה, בהתאם למורכבות סוגיות הרכוש והמשמורת, ובהתאם לשאלה האם הגישור על פי חוק סדר הדין בבתי המשפט לנוער ולמשפחה משנת 2553 לספירה (2000) צלח. ערעורים לבית המשפט לערעורים בעניינים מיוחדים ולבית המשפט העליון (בית המשפט דיקה) עלולים להאריך את ההליכים בעוד שנה עד שלוש שנים. עם זאת, מועד כניסתו לתוקף של הגירושין הוא המועד שבו פסק הדין הופך לסופי, דבר שיש לו השלכות על דמי המזונות לאחר הגירושין (דיקה 4532/2556) ועל מועד הערכת שווי הרכוש הזוגי (סעיף 1532(ข)).

היכן אוכל לקרוא את פסקי הדין של בית המשפט העליון ואת הקוד האזרחי והמסחרי במלואם?

בית המשפט העליון של תאילנד מפרסם פסקי דין נבחרים באתר deka.supremecourt.or.th. הנוסח המאוחד של הקוד האזרחי והמסחרי מתפרסם על ידי משרד הרשות השופטת באתר jla.coj.go.th, והתיקונים מתפרסמים ב"רשומות" באתר ratchakitcha.soc.go.th. בית המשפט המרכזי לנוער ולמשפחה מפרסם מידע מעשי באתר jvnc.coj.go.th. המחלקה לניהול מחוזי, המנהלת את רישום הגירושים ברמת האמפו (amphoe) בהתאם לחוק רישום המשפחה, מפרסמת הנחיות באתר dopa.go.th. רוב הטקסטים הסמכותיים הם בתאית; כמקור התייחסות באנגלית, Juslaws & Consult מפרסם תרגום של ספר V בקוד האזרחי והמסחרי התאילנדי בנושא איחוד והורות.

כיצד יכולה חברת Juslaws & Consult לסייע בענייני גירושין?

Juslaws & Consult is an English-speaking Thai law firm with offices in Bangkok and Phuket. Our family-disputes practice handles every stage of divorce: pre-action negotiation, conciliation, mutual-consent divorce at the amphoe, contested judicial divorce in the Juvenile and Family Court, child-custody and Hague Convention applications, prenuptial and postnuptial planning, and complex marital-property liquidations. We routinely advise foreign spouses, Thai nationals, and international families on the cross-border dimensions of Thai divorce. Where the marriage involves significant business or property assets, we coordinate with our civil-litigation team, our business and commercial team, and our property and investment team. To open a confidential discussion, please contact us through our contact page.